ראיון עם פרופ׳ נורית אגם

 תקציר

פרופ׳ נורית אגם חוקרת במכונים לחקר המדבר ועוסקת במחקר הקשור לטל ולספיחת מים על ידי האדמה

השיחה עוסקת בחשיבותו של הטל. במעט הידוע ובכיווני מחקר עתידיים ושימושיים

מראיינים: דודו רשתי ורותי גוזובסקי

הערה: התוכן המובא בראיונות אינו משקף את נקודת המבט של דעת מדבר אלא את זווית הסתכלותם ודעתם של המרואיינים

הראיון

קישורים

פייסבוק

כתובת אימייל: agam@bgu.ac.il
אתר אינטרנטאתר עם רשימת מחקרים ופרסומים

 תמליל

דודו: דעת מדבר, אנחנו נמצאים במכונים לחקר המדבר.  יש לנו את הכבוד לראיין את נורית אגם. שלום נורית.

נורית: אהלן.

דודו: שלום רותי.

רותי: שלום דודו. 

דודו: נורית חוקרת את נושא הטל, בין שאר הנושאים שהיא עוסקת בהם. בואי תספרי לנו קצת איך הגעת לחקור בתחום שאת חוקרת בו. בעצם מה המסלול שעברת.

נורית: ממש, ממש אחורה, עוד מהתיכון, היה ברור לי שאני הולכת להיות רופאה. אבא שלי הוא איש חכם והתחיל לשאול אותי אם חשבתי מה אני אעשה אם אני לא אתקבל ללימודי רפואה. אני בשיא ביטחון, בגיל 16 אמרתי לו ׳מה זאת אומרת? אני אתקבל וזהו.׳ במשך חצי שנה הייתה מין דינמיקה כזו של ׳אוקיי, אבל בואי תפתחי אופציות בראש.׳ ואני התעקשתי על זה שאני אתקבל. כשנמאס לי והוא מצדו היה מספיק עקשן, אמרתי ׳טוב, בוא תנסה לשכנע אותי, תציע דברים שיכולים להיות יותר מעניינים.׳ מפה לשם, זה עבר דרך מגוון  של כל מיני דברים שלא חשבתי עליהם בחיים, והגענו לאנתרופולוגיה. התחלנו לדבר על מה זה אומר, ואנשים, ולפגוש. אבא שלי, כימאי, מדען בעצמו, אז הכל מאוד מסודר ומובנה. אז, הבנתי שבבאר שבע, האופציה ללמוד אנתרופולוגיה, זה אומר ללמוד מדעי ההתנהגות. זה אומר פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה. אני, פסיכולוגיה לא יקרה. אז מה עושים? לומדים גם את זה, כי אנתרופולוגיה זה מעניין, אבל צריך לשלב את זה עם משהו. עם מה אפשר לשלב את זה? עם גיאוגרפיה. למה גיאוגרפיה? כי זה יתן את ההיבט המרחבי לאיפה אנשים נמצאים ולמה הם נמצאים שם. זו השלמה מהממת.

אחרי חודש שלמדתי במסלול הדו חוגי, הבנתי שגיאוגרפיה ממש מעניינת אותי, ועם כל הכבוד למדעי ההתנהגות ואנתרופולוגיה, לשרוד את זה שלוש שנים, לא יקרה. עשיתי שיפט ועברתי לגיאוגרפיה. זו הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיים. חשבתי שמה שאני רוצה לעסוק בו, זה אקלים עירוני. הגעתי לדבר עם אנשים. אין הרבה אנשים שמתעסקים בזה. בדרכים לא דרכים הגעתי לפדרו ברלינר. פרופסור, היה טוב, היה נחמד, התואר הראשון נגמר ורציתי להמשיך. החלטתי להמשיך והתחלנו לדבר על נושאים אופציונאליים. אחת האופציות שהוא העלה היה טל. משם, הדברים התגלגלו וזה המשיך מהמאסטר, לדוקטורט במסלול משולב.

רותי: מה זה טל? למה במדבר?

נורית: מה זה טל? טל זה מים, שנוצרים על משטח שבא במגע עם אוויר שיש בו מספיק אדי מים ושהוא קר מספיק כדי שהמים שנמצאים באוויר, יתעבו עליו. כולנו יודעים, אנחנו קמים בבוקר הרבה פעמים והמכונית מצופה בטל. אנחנו יודעים לזהות שזה טל. אין גשם ואין כלום, אבל כל המכונית או כל הצמחים מכוסים.אם נסתכל מסביב, אז נניח, על הקרקע, או על הקיר של הבית או על כל מיני משטחים אחרים, לא נראה את זה. למה דווקא על הגג של האוטו, או על השמשה של האוטו, או על העלים ולא על הקרקע נניח? הסיבה היא שאנחנו צריכים משטח שמתקרר על ידי זה שאותו משטח פולט אנרגיה. כל משטח שהוא מעל טמפרטורת האפס המוחלט, מינוס 273 או אפס קלווין, פולט קרינה. הקרינה שהוא פולט, תלויה בטמפרטורה שלו, אבל הוא פולט קרינה. ברגע שהוא פולט קרינה הוא מאבד אנרגיה ומתחיל להתקרר. משטח שהתקרר מספיק, ככה שהוא יורד מתחת לנקודת הטל, יתחיל להצטבר עליו טל. זה בעצם מעבר פאזה של מים מהפאזה הגזית, לפאזה הנוזלית. 

רותי: אז למה במדבר זה דווקא קורה?

נורית: זו לא תופעה שהיא רק מדברית. היא קורית יותר במדבר, והיא גם יותר חשובה במדבר. למה יותר חשובה, זה מאחר ויש מעט מאוד משקעים. לכן, כל מקור מים נוסף, יכול להיות משמעותי. הכמויות, נורא תלויות. זה משתנה ממקום למקום וגם משתנה בין משטחים. הדברים האלה תלויים בהרבה מאוד גורמים. נכנס תיכף לחלקם. בסופו של דבר, זו תוספת של מים. יותר מזה שזו תוספת של מים, זו תוספת של מים שהיא יחסית מאוד, מאוד עקבית. היא קורית בהרבה מאוד לילות במהלך השנה, ורובן, דווקא בעונת הקיץ, בעונה היבשה. זאת אומרת שאנחנו מדברים פה על תוספת אמיתי של מים למאזן המים. וזה למה במדבר זה מקרבל איזושהי גלוריפיקציה. כשיש לך 1,000 מילימטר בשנה, ויש לך גם טל, אז יש לך גם טל. בדרך כלל זה אפילו מפריע כי זה יוצר מחלות, וגם ככה הכל לח, אז טל זה אפילו מין גורם שלילי שאם אפשר להימנע ממנו, עדיף. כשאנחנו מדברים על אזורים שיש בהם 100 מילימטר גשם בשנה, והם נופלים בטווח של ארבעה חודשים, זה הרבה יותר משמעותי. מעבר לזה, זה באמת נוצר, במקרים רבים, יותר במדבריות מאשר במקומות אחרים. הסיבה לכך, היא שוב, מה שדיברנו עליו. אנחנו צריכים שהמשטח יתקרר כדי שיווצר טל. למה הוא מתקרר יותר במדבר? כי אין עננים בדרך כלל. כשאין עננים, אז הקרינה הזו שנפלטת מהעלב נניח, יוצאת ישירות לאטמוספרה ובגלל זה גם חם יותר בלילות עם עננים. אין בריחה של הקרינה הזו כלפי מעלה, היא נכלאת בתוך המדיום הזה שמתחת לענן.

זה לא המצב במדבר ברוב ימות השנה ולכן יש יותר, מה שאנחנו קוראים, קירור קרינתי. קירור של המשטח כתוצאה מזה שהוא פולט קרינה ואין מה שיפריע לו. לכן, הסבירות שיווצר טל במדבר, במקרים רבים, היא יותר גבוהה מאשר במקומות אחרים. 

רותי: ומה באמת היה המחקר שלך?

נורית: שאלת המחקר הייתה ׳בואו נכמת כמה טל יש על פני השטח, על קרקע חשופה׳. בניגוד נניח לצמחים. מה קורה על פני הקרקע. בסופו של דבר, במדבר, רוב הקרקע היא חשופה וכדי באמת להבין מה התרומה של הטל למאזן המים, צריך להבין גם מה קורה על הקרקע החשופה, ולא רק על הצמחים. התחלנו מזה, זה גם יותר פשוט. אמרנו, אוקיי, בדרך כלל לוקחים דוגמאות, בשפה המקצועית זה נקרא מיקרו ליזימטרים, לוקחים אותן בקוטר של 10 סנטימטר, בעומק של 10 סנטימטר, זה משהו סטנדרטי כזה, ומודדים. אמרנו, אנחנו רוצים כמות קטנה, אנחנו צריכים להיות יותר טובים מזה. לקחנו דוגמה בקוטר של 25 סנטימטר ובעומק של 15 סנטימטר, והתחלנו לשקול אותה. במקביל, מדדנו את טמפרטורת פני השטח כדי לראות שאנחנו בסדר עם זה. לא אותה טמפרטורה. שוב פעם, אנחנו צריכים את טמפרטורת פני השטח. טמפרטורת פני השטח בעצם מבוססת על כל מאזן האנרגיה בכל עומק הקרקע. אז אמרנו, אוקיי, אנחנו צריכים לקחת דוגמה שהיא בעצם עד העומק שבו אין יותר שינוי יומי בטמפרטורה. מפה לשם, עומק של 50 סנטימטר היא דוגמה לא מופרת. 

הגענו באמת לזה שיש לנו דוגמה שמייצגת את פני השטח. יופי. התחלנו למדוד. התחלנו מלהסתכל על טמפרטורת פני השטח, ולראות מתי אנחנו מגיעים לנקודת הטל. נקודת הטל זו הטמפרטורה שבה המשטח מספיק קר כדי שיתחיל להיווצר עליו טל.

דודו: זו לא טמפרטורה יחסית? זו טמפרטורה אבסולוטית?

נורית: זו טמפרטורה אבסולוטית, אבל שתלויה לא רק בטמפרטורה, אלא גם בלחות. זאת אומרת, נקודת הטל, או טמפרטורת הטל, תעלה ככל שהלחות יותר גבוהה. 

דודו: אני יכול לבנות טבלה, לרמת לחול כזו, זו טמפרטורת הטל?

נורית: יש טבלאות. נפח מסוים של אוויר, יכול להכיל כמות מסוימת של אדי מים, כתלות בטמפרטורה שלו. ככל שנעלה את הטמפרטורה של גוף האוויר הזה, ככה הוא יכול להכיל יותר אדי מים. אם ניקח את האוויר הזה, ונתחיל לקרר אותו, באיזשהו שלב, לא משנה כמה אדי מים יש בו, אלא אם הוא יבש לגמרי, באיזשהו שלב, תתחיל התעבות. הנקודה הזו שבה מתחילה התעבות, שבה הורדנו את הטמפרטורה למצב כזה שהאוויר רבוי, זו טמפרטורת הטל. אנחנו לא מדברים על האוויר, אנחנו מדברים על המשטח. אם אנחנו נדבר על האוויר, אנחנו נדבר על ערפל. המשמעות של ערפל, היא בדיוק זה. האוויר מתחיל להיות רווי, ומתחילות להיווצר טיפות קטנות של מים. טל, זה כהאוויר עצמו, לא רווי, אבל המשטח, מתקרר יותר מהטמפרטורה של האוויר. הוא צריך להתקרר מספיק כדי להגיע לרוויה ממש בשכבת הגבול עם המשטח. אז, נוצר עיבוי של מים על המשטח. 

התחלנו מלחפש את זה. מתי אנחנו מקבלים עיבוי על פני השטח, או מתי התנאים הם כאלה, שנתחיל לראות עיבוי. לילה ועוד לילה ועוד לילה, ואין עיבוי. הקרקע לא מתקררת מתחת לנקודת הטל. באופן גורף. מה זה אומר? זה אומר שאין טל, נכון? אבל, כל הרעיון של לקחת את הקרקע ולשים אותה על משקל, והמשקל רושם באופן רציף וכל לילה יש עלייה במשקל. האמת שאפילו לא כל לילה, מסביבות שלוש, ארבע אחרי הצהריים, אנחנו מתחילים לראות עליה במשקל עד לקראת הזריחה. מיד אחרי הזריחה ירידה במשקל, מגיע אחרי הצהריים, עליה במשקל, וכן הלאה. כל יום בלי יוצא מן הכלל. מה שהבנו, זה שיש פה איזשהו תהליך שהוא תהליך אחר. כשאנחנו רוצים לדעת מה תכולת הרטיבות בקרקע, אנחנו לוקחים דוגמה, שוקלים אותה, לוקחים דוגמה לתנור, מייבשים אותה וההפרש במשקל הוא כמות המים. חום, מייבש את הקרקע. מה שקורה בנגב, בכלל במדבר, אגב, במאמר מוסגר, אנחנו רואים את אותו הדבר גם בנמיביה, זה משהו שאנחנו עכשיו עובדים עליו.

הקרקע מתייבשת מספיק, כדי שהיא תהייה כל כך יבשה, שהיא יותר יבשה בעצם, קרקע, מה זה קרקע? קרקע זה מדיום שמורכב מהמינרלים עצמם, החלקיקים של הקרקע, ביניהם יש רווחים שיכולים להיות או מלאים במים, או מלאים באוויר. כשהקרקע היא ברוויה, אז רוב החללים האלה מלאים במים, וכשהקרקע יבשה לגמרי, הם מלאים באוויר. האוויר שבתוך הקרקע, הוא יותר יבש מהאוויר. מאיפה מגיעה לחות מהאוויר? איך יכול להיות הדבר הזה? הרי בסופו של דבר, פאן הביניים הוא אחיד. אז, מה שראינו וזה מחזיר אותנו ללמה בשלוש אחרי הצהריים, התחלנו לראות עלייה. הרוח, פתאום מתחילה מה שנקרא to pick up. מאיפה היא מגיעה? מהים. למה היא מגיעה מהים? בריזה. מה זה בריזה? הקרקע חמה, אוויר חם עולה למעלה, נוצר סוג של ואקום, והאוויר שהוא יותר קל ויותר לח, שזה מה שרלוונטי לנו, מגיע מהים ונכנס פנימה. הבריזה מגיעה לאזור הזה בסביבות שלוש אחרי הצהריים. היא מביאה איתה אוויר שהוא יותר לח, ואז מה שזה עושה, זה יוצר gradient בין הלחות באוויר, ללחות בתוך הקרקע, ונוצר שטף של אדי מים, בפאזה הגזית, כלפי הקרקע. האדים האלה מגיעים לתוך הקרקע ונספחים על ידי החלקיקים. זאת אומרת, אנחנו רואים את העלייה הזו במשקל של המים, כתוצאה מספיחה של אדי מים, בלי שבכלל יש טל.

התהליך הזה, קורה כל יום, בלי יוצא מן הכלל. החל מהזמן שבו הקרקע מגיעה למצב שהיא מספיק יבשה, שזה בערך חודש אחרי הגשם האחרון, ועד הגשם הראשון שמגיע אחר כך. כל יום. אתם יכולים לשאול, אוקיי, אז מה? את מי זה מעניין ולמה זה חשוב? אז יש לזה, אני חושבת, כמה תשובות.

דודו: ברמת האורגניזמים הקטנים, ציאנובקטריה.

נורית: זה כיוון אחד. עוד אין לנו לגביהם מספרים. אנחנו מדברים על עליה בתכולת הרטיבות. בין אחוז לשלושה אחוזים בלילה שהיה בו הרבה ספיחה. רוב המודלים האקלימיים, הם עובדים כולם עם מודלים יותר קטנים, שמתארים את חילופי האנרגיה והמים בין הקרקע לאטמוספירה. כל המודלים האלה, מגדירים שאם תכולת הרטיבות בקרקע, נמוכה יותר מנקודת הכמישה, זה בעצם מה שנחשב, תכולת הרטיבות שממנה ומטה, הצמח לא מסוגל יותר לינוק את המים כי הוא צריך להפעיל כח יניקה חזק מדי שלרוב הצמחים אין. אני לא רוצה לטעות במספרים, אבל זה בהרבה יותר מהשלושה אחוז האלה. בתוך העולם הזה שאנחנו נמצאים בו, בין אחוז אחד לשלושה אחוזים, אומרים שלא קורה כלום. אין שטף חום כמוס. אין חילופי מים בין הקרקע לאטמוספירה. מה שהראנו באחד המאמרים לפני לא מעט שנים, זה בשעות מסוימות ביום, החלק היחסי של שטף החום הכמוס, יכול להגיע אפילו ל-40% מסך כל השטפים האנרגטיים באותו זמן נתון. זאת אומרת, שאפילו אם אנחנו לא מדברים על ההשלכה של זה לגבי מיקרואורגניזמים ומה קורה בעולם הביולוגי, שזה עולם שלם בפני עצמו ובטוח יש שם תהליכים שקורים ואנחנו עוד לא מבינים. גם מבחינה פיזיקלית, אנרגטית נטו, חשוב לדעת את הדבר הזה וחשוב להבין שלפחות בשעות מסוימות במהלך היום, כדאי מאוד לתת את הדעת על השטף הזה, כי הוא יכול להיות משמעותי.

דודו: יש לזה שם אחד מאשר טל? כי את בעצם מתארת תופעה שהיא לא טל.

נורית: ספיחה של מים.

דודו: ספיחה של מים. איך זה נקרא באנגלית?

נורית: water vapor absorption. 

דודו: אם נחזור לנושא של הטל, שהוא מעניין בפני עצמו. האם יש אדפטציה? נניח, אנחנו רואים את זה אצל חרקים. יש חיפושיות ועוד פרטים שמסוגלים להשתמש בטל. אבל האם יש כאן אורגניזמים, שזה לא תחום המחקר שלך, אבל בעצם כהשלכה של העיסוק שלך, האם יש מגוון של אורגניזמים במדבר שעשו אדפטציה, או אפילו יודעים לווסת את הטמפרטורה שלהם בצורה כזו, שהם יוכלו לצרוך טל באופן קבוע?

נורית: זו שאלה מרתקת, וזה לחלוטין אחד הדברים ששווה להיכנס אליהם, וזה לא כל כך טריוויאלי, אבל אני למשל יכולה לחשוב, יש לא מעט צמחי מדבר שהם מאוד, מאוד שעירים. יש להם ממש שערות קטנטנות כאלה. למה? מה זה נותן להם? אחת התשובות לדעתי, היא שהשערות הקטנות האלה, בגלל שזה גוף מאוד קטן, הם עדיין יכולים לפלוט אנרגיה, ויכולים ביותר קלות להתקרר, מאשר קקטוס נניח. קקטוס, הוא מלא במים. הוא גוף הרבה יותר בשרני ולכן יהיה לו יותר קשה להתקרר מספיק כדי שיתעבה עליו טל. אם אותו הקקטוס, ישאר בשרני כי זה מה שמחזיק אותו חי במדבר, אבל הוא יגדל שערות קטנות כאלה, הוא יכול לנצל גם וגם.

הוא יוכל להתקרר מספיק כדי שיווצרו טיפות קטנות של טל על השערות האלה, ואם הוא מאוד חכם, האקולוגים יכעסו עליי שאני אומרת חכם. אבל, אם האוולוציה שלו היא כזו שהאסטרטגיה שלו מותאמת מצוין, אז יכול להיות אפילו שיש לו איזשהו מנגנונים, להוליך את הטיפות האלה ולרכז אותם סביב הגזע שלו למשל, ואז הוא יכול להשתמש במים האלה. אלו דברים שאני יכולה להבין אותם ברמת ההיגיון הבריא ועל סמך גברים שראינו. אלו לא דברים שהצלחנו, אנחנו, לחקור ולהוכיח. אגב, יש על זה הרבה מאוד דיבייט, וזה מצחיק כי כל המאמרים שתקראו על טל. או, כמעט כל המאמרים מתחילים במין משפט פתיחה כזה שטל הוא מקור מים מאוד חשוב במדבר. אבל, אפשר לספור לדעתי על יד אחת או שתיים, את מספר המאמרים שממש, אשכרה מראים איך. 

דודו: שמראים את אותם אורגניזמים שעשו את האדפטציה. אגב, הדוגמה המפורסמת ביותר, בנמיב למשל, זה החיפושית.

נורית: כן, זה קלאסי. אני דיברתי על צמחים. בעלי חיים זה עניין אחר ויכול להיות שיש יותר, אבל אין לי מושג.

רותי: אני אשאל אותך על עוד צמח, למרות שזה ככה מהצד. אבל האם השיטה הזו של מלח בצמחים, כמו האשל, ועוד הרבה צמחים. האם צמחים שיש להם ריכוז גבוה של מלח, סופחים אליהם יותר את הטל? זה מתחבר גם כעוד איזה מנגנון?

נורית: כעקרון, בטוח שכן. שוב פעם, מבחינת להבין את ההיגיון הפיזיקלי שמאחורי זה. לא מדדתי את זה ואני יכולה להגיד, הנה מחט עם מלח ומחט בלי מלח. אין לי מספרים, אבל חד משמעית. עכשיו, האם זה על ידי זה שפשוט המלח סופח יותר, או שהוא מסוגל גם יותר להתקרר? אני לא בטוחה. יכול להיות שהמלח גורם לספיחה של אדים, כמו שאנחנו רואים בקרקע, יותר מאשר ממש היווצרות של מים בפאזה הנוזלית. יש גם עדויות יותר על קרומים, פחות אני מכירה על צמחיה עילית, שיודעים לנצל אדי מים.

דודו: אם אני קצת חוזר אחורה ומנסה לבכם את מה שאמרת, בעצם במדבר יש שתי תופעות מעניינות. טל, שהיא לא רק ייחודית למדבר, אבל יותר נפוצה במדבר. וספיחה של מים, שהיא הרבה יותר ייחודית במדבר, והיא בעצם חלק ממה שמניע את המנגנונים פה. ייתכן שאצל צמחים מסוימים עובדים המנגנונים האלו. אנחנו עדיין לא יודעים כי חלקם חדשים יותר והמודעות שלנו, והמחקר שלנו לא מספיק עמוק או נרחב, אבל למעשה יש כאן שני מנגנונים שמניעים את האורגניזמים. מנגנונים הקשורים למים. אם ניקח את הנושא הזה של טל ונעביר אותו לנושא של חיים במדבר של אדם, האם למעשה הקמה של משטחים כלשהם, כמו משטחים סולאריים, משטחי מתכת, יכולה בעצם לייצר כאן תהליכים של ייצור מים. בצורה חכמה, לפי מדידה של הלחות ומדידה של הטמפרטורות?

נורית: יש לנו סטודנט שעובד בדיוק על זה. בכלל, בעולם החומרים החומרים, שזה ממש לא העולם שלי, יש עכשיו המון עניין בכל מיני חומרים שמצליחים להתקרר על ידי זה שהם פולטים אנרגיה.

דודו: זה הגיע הרבה מאוד מהמחקר על מוליכים. כל מה שקשור ב- Semiconductor וכו׳, באו לכאן עם הרבה מאוד טכנולוגיות חדשות.

נורית: נכון, יש עכשיו המון עניין. יש איזה באז. אני שומעת מהרבה אנשים שפנו אליי עם כל מיני דברים מעניינים. יש לנו שיתוף פעולה עם חוקרים בשיקגו, שהם אנשי חומרים, והם אומרים ׳באנו עם משטח, בדקנו במעבדה, אפשר להפיק איתו פי 10 יותר טל מאשר על משטח רגיל.׳ יש פה הרבה מאוד שאלות. כשעושים ניסוי במעבדה זה לגמרי שונה, אבל לחלוטין יש מצב שאפשר יהיה להגיע, בוא נגיד שאם לפני חמש שנים הייתי שואל אותי את השאלה הזו, והיא באה הרבה מאנשים שמכירים איסוף של ערפל. איסוף של ערפל זה משהו שעושים הרבה שנים והוא עובד. יש כפרים בכל מיני מקומות מנותקים בעולם, בעיקר במדינות מתפתחות, ששמים רשתות גדולות כאלה שמצליחות לספק לפחות מי שתייה לכפר. לפני שנים התחילו לדבר איתו ולהגיד ׳למה לא לעשותאת אותו הדבר עם טל?׳ יש נסיונות, גם בהיסטוריה, אפשר לראות עדויות לאיסוף של טל. אני תמיד אמרתי שאני לא מאמינה שזה יכול להיות משהו שהוא מספיק. ההבדל העיקרי הוא שערפל הוא תופעה תל מימדית. זה הרבה יותר מים. הטל, תלוי במשטח. יש לנו רק את המשטח שעליו יכולה להיות התעבות. בקיצור, זה הרבה, הרבה פחות מים באופן פוטנציאלי, מאשר שיש ערפל.

אבל מה לעשות, אין לנו מספיק ערפילים כדי לחשוב על זה כאיזשהו מקור מים שיכול לבוא לידי ניצול על ידי בני האדם. עכשיו, עם הכניסה של כל החומרים האלה שאתה מדבר עליהם, אולי כן.

דודו: אולי נוכל לבנות מכונה שמייצרת מים במדבר, בלילות מן הסתם, עם משטח כלשהו.

נורית: יכול להיות. לי יש רעיון אחר שאני עכשיו מפלרטטת איתו, שאותו קולט שמש שמייצר אנרגיה, בעצם בלילה יהפוך את עורו וייצר מים. הרי לנו מערכת שהיא self sustained שאנחנו יכולים גם להשקות ושהיא לגמרי off grid. ועדיין, לייצר גם אנרגיה וגם מים ממקורות זמינים ולא מתכלים. 

דודו: נורית, זה היה סופר מרתק.

נורית: שמחתי.

דודו: מאוד שמחנו על השיחה הזו. תודה רבה לך.

נורית: תודה רבה.

דודו: להזכיר לכם, כל הראיונות שלנו נמצאים באתר midbar.org וגם ב-spotify וב-itunes. תמשיכו לעקוב אחרינו, תודה.