פרחים

 תקציר

מי מגיעים בשלל צבעים?
מי מפתיעים וחכמים?
בלעדי מי לא היו חיים?
היום בתוכניתנו מדברים מדבר, נכיר את הפרחים!

בין טיולים מרתקים, הצצה במגדיר הפרחים של זוהר, אגדות מפתיעות, סיפורים מרגשים של ילדים מקומיים ומומחים חכמים, נכיר מקרוב את פרחי המדבר הנפלאים!

האזנה מהנה!

הפרק

 תמליל

זוהר: מי מגיעים בשלל צבעים?

תמר: מי מפתיעים וחכמים?

זוהר: בלעדי מי לא היו חיים?

תמר: היום בתוכניתנו מדברים מדבר, נכיר את הפרחים. 

זוהר: היי תמר.

תמר: היי זוהר!

זוהר: תמר היום לכבוד התוכנית שלנו במיוחד, הבאתי את מדריך פרחי הדרום שלי. תדעי שאני תמיד מקפידה כשאני יוצאת לשטח לטייל להביא איתי מגדיר עקבות, מגדיר ציפורים וגם את מדריך הפרחים שלי. 

תמר: את רצינית. רגע, כמה פרחים כבר יש במדבר שצריך מדריך בשבילם?

זוהר: וואו תתפלאי. במדבר שלנו, מצפון הנגב ועד אילת גדלים כמעט כ-1,200 פרחים שונים.

תמר: וואו זה מרשים. כל הכבוד להם, זה לא פשוט לחיות בדרום, במדבר. את יודעת הרי שיורדים פה פחות מ-200 מילימטר מים בשנה.

זוהר: נכון באמת לא פשוט לחיות במדבר. אבל תראי עדיין גם פרחים וגם אנשים בוחרים לעשות את זה. 

תמר: אני חושבת שכדי להתחיל את התוכנית של היום, אני אזמין את עומרי, כדי שתכירי אותה גם. עומרי היא ממדרשת בן גוריון והיא תספר לך קצת על פרחים.

פינת הילד 

זוהר: עומרי אני חייבת לשאול אותך קודם על השם. עומרי זה מיוחד נכון? זה לא עמרי. מה בעצם המשמעות של זה?

עומרי: זה אינתא עומרי. 

זוהר: אינתא עומרי, באיזה שפה זה?

עומרי: בערבית.

זוהר: בערבית נכון, מה המשמעות של זה?

עומרי: חיים שלי.

תמר: חיים שלי איזה יופי. כל הכבוד להורים שלך. 

זוהר: אז עומרי, חיים שלנו, אנחנו היום בתוכנית על פרחים. רצינו לשאול אם יש איזה פרח מיוחד שאת אוהבת שגדל ליד הבית או פה באזור.

עומרי: חצבים.

זוהר: וואו חצבים.

תמר: את גרה פה נכון? במדרשת בן גוריון.

עומרי: כן.

תמר: ואיפה את רואה חצבים?

עומרי: בסרפנטינות.

תמר: נכון. גם אני אוהבת להסתכל על החצבים. את אוהבת לרדת את הסרפנטינות עד למטה?

עומרי: לא תמיד עד למטה.

זוהר: קשה לעלות חזרה.

תמר: נכון. אז את חותכת באמצע וחוזרת?

עומרי: כן.

זוהר: ולמה את כל כך אוהבת חצבים? מה מיוחד בהם?

עומרי: הם יפים וגם חכמים.

זוהר: חכמים? למה חכמים?

עומרי: כי הם קודם כל פורחים, לפני שאר הפרחים ואז הפרפרים והדבורים מגיעים אליהם ראשונים. 

זוהר: החצבים פורחים עוד בספטמבר, עוד כשקיץ וחם ואז הם ראשונים לפרוח והם מקדימים את שאר הפרחים בתחרות על המאביקים, כל החיות שמגיעות כדי להאביק אותם. זה באמת פרח מאוד חכם. ספרי לנו עומרי בת כמה את? באיזו כיתה את?

עומרי: בת 11 וחודשיים ובכיתה ה’. 

זוהר: בכיתה ה’.

תמר: פה בבית ספר צין את לומדת נכון?

עומרי: כן.

תמר: ומה את אוהבת לעשות? חוץ מלראות סחלבים ולברוח באמצע מהסרפנטינות. 

עומרי: אני אוהבת לעשות קווילינג.

תמר: רגע, רגע, מה זה קווילינג?

עומרי: יש דפים כאלו…

תמר: אני אספר פה למאזינים שעומרי מציגה לנו עם הידיים “דפים כאלו” אבל זה רדיו אז את צריכה לתאר לנו מה זה הדפים האלו. הם צבעוניים?

עומרי: כן וגוזרים אותם לרצועות ואז יש מין מכשיר כזה מברזל.

זוהר: נראה לי שאני מכירה. מגלגלים אותם נכון?

עומרי: נכון מגלגלים אותם. 

תמר: ומה עושים עם זה? גלגלתי, גלגלתי ואז מה? 

עומרי: מדביקים אותם ואפשר לעשות מזה צורות. 

זוהר: יש לך מלא גלגולים של ניירות ואפשר לעשות מזה ציורים שלמים ויצירות.

תמר: מה אפשר לעשות עם זה גם פרחים נגיד?

עומרי: כן. 

תמר: איזה מדליק. אז את עושה קווילינג, את הולכת לראות חצבים ומה עוד?

עומרי: אני אוהבת להיפגש עם חברות.

זוהר: חשוב מאוד.

תמר: חשוב להיפגש עם חברות. גם הן הולכות יחפות כמוך?

עומרי: לא.

תמר: ולטייל עומרי, את אוהבת לטייל? לצאת מהמדרשה אני מתכוונת. 

עומרי: כן. 

תמר: ספרי לנו איזה סיפור, לכל הילדים שלא גרים במדבר ורוצים לשמוע. 

זוהר: איזו הרפתקה.

עומרי: אני לא זוכרת איך קוראים למקום.

זוהר: לא נורא. איך זה היה נראה? זה היה יפה? היו הרבה הרים?

עומרי: כן היו הרבה הרים. אפשר גם ללכת למג’דל אן.

תמר: נכון. אפשר לעצור שם ולאכול פיתה ולשתות תה עם 600 כפיות סוכר.

עומרי: כן וגם אפשר לישון שם. 

תמר: אז היית בעין עקב אם את מדברת על המג’דלה. יכול להיות?

עומרי: כן הרבה פעמים. 

תמר: והתרחצת בעין עקב?

עומרי: כן וגם קפצתי. 

תמר: גם קפצת? אז תגידי רגע, כשטיילת בעין עקב ראית פרחים? יש במדבר פרחים. הרבה אנשים חושבים שאין אבל יש. נכון?

עומרי: כן יש אבל פשוט אחרים כי הם צריכים פחות מים.

זוהר: כמו שאמרת, פרחים חכמים יותר שיש להם כל מיני מנגנונים שעוזרים להם. עומרי אנחנו רוצים לשאול אותך, יש לנו פה מאזינים מהצפון ומהמרכז. רצינו לשאול אותך אם יש איזה מסר שתרצי להעביר להם?

עומרי: ללכת לטייל. 

זוהר: ללכת לטייל.

תמר: ואולי לראות פרחים.

עומרי: כן. 

תמר: תגידי עומרי, יש לך איזה חלום או משהו שמאוד היית רוצה?

עומרי: כן. 

תמר: ספרי לנו.

עומרי: הייתי רוצה שיהיה לי בית נופש עם בריכה ענקית.

תמר: אוקיי, איפה קורה הדבר הזה?

עומרי: בצפון איפה שיש נחלים וירוק. 

תמר: אז ילדת המדבר רוצה לגור במדבר, אבל שיהיה לה בית נופש בצפון.

זוהר: משני העולמות. 

עומרי: כן. 

זוהר: מהמם.

תמר: אחלה רעיון, אני הייתי מציעה להגיד את זה לאבא ואמא. משם תבוא לך הישועה. טוב עומרי נראה לי שאנחנו צריכות לסיים, יש לנו עוד תוכנית שלמה לדבר על פרחים. אז קודם כל, תודה שבאת.

זוהר: תודה רבה, רבה לך.

תמר: להתראות מותק. 

עומרי: ביי.

 

פינת הטבע של מידד

זוהר: טוב תמר אני לא סתם הבאתי את מדריך הפרחים שלי לתוכנית שלנו. אני רוצה שננסה לשחק איזה משחק. מוכנה?

תמר: יאללה, בטח.

זוהר: אני אדפדף בו ואת תגידי לי סטופ, וכל פעם נקרא ממנו קצת על מה שיוצא. 

תמר: יאללה, מה שיוצא אני מרוצה. הגננות אוהבות להגיד את זה תמיד. 

זוהר: מוכנה?

תמר: כן. סטופ.

זוהר: וואי, וואי, וואי. 

תמר: מה יצא?

זוהר: יצא לנו חלמונית. 

תמר: חלמונית. זה כמו חלמון של ביצה.

זוהר: נכון. היא גם באמת צהובה מאוד, כמו חלמון של ביצה ואפילו יותר. אני אקריא לך מה כתוב. היא צומחת בנובמבר והיא גאופיט. את יודעת מה זה גאופיט?

תמר: גאופיט, ברור זה בעצם אומר שיש לה פקעת מתחת לאדמה ושם היא אוגרת את המים בעונות הגשומות. זה די גאוני. ואז, ככה יש לה מים והיא שורדת בעונות הפחות גשומות שיש לא מעט במדבר. 

זוהר: וואי החלמונית הזו היא באמת פרח חכם מאוד. כתוב גם שמאביקים אותה זבובים ודבורים. מעניין.

תמר: כשדיברנו על היעלים ועל הטריסטרמיות, דיברנו על קשרים בין בעלי חיים וקראנו לזה סימביוזה.

זוהר: נכון.

תמר: אז גם פה יש את זה.

זוהר: הדבורים והזבובים עוזרים לחלמונית להפיץ את עצמה בשטח.

תמר: נכון אז עכשיו אנחנו רואים מערכת יחסים כזו גם בין צמחים ובעלי חיים. ומידד, שהוא איש הטבע שלנו, הוא יספר לך ולכל המאזינים שלנו, על הקשר בין הציפורים לפרחים.

זוהר: נשמע מעניין, בואו נזמין את מידד. שלום מידד.

מידד: שלום זוהר ותמר.

זוהר: על מה תדבר איתנו היום?

מידד: אז הבנתי שאנחנו מדברים על פרחים היום, ופרחים וציפורים ממש הולך ביחד בכל מיני צורות. אבל, מה שאני רציתי לספר זה על אירוע שהיה לי לפני לא הרבה שנים פה במדרשה, מדרשת בן גוריון. מי שמכיר את המדרשה, בכביש הראשי ממש כשנכנסים, מצד שמאל יש המון פרחים, אלות, אלוורה. ואלו פרחים בכל מיני צבעים. 

תמר: אלו הכתומים האלה? שיש להם פריחה כתומה?

מידד: בדיוק. לפעמים יש גם צהובים. למה אני מספר את זה? כי אני לוקח הרבה מאוד אנשים לראות ציפורים ולקחתי יום אחד קבוצה של חובבי ציפורים שרצו לראות את הציפורים שיש במדרשה. פתאום אנחנו רואים ציפור והם אומרים לי “מידד מה זו הציפור הזאת? יש לה ראש צהוב.” אני לא מכיר הרבה ציפורים עם ראש צהוב פה במדרשה אז יש ידעתי באיזו ציפור מדובר. מה ראיתי? ראיתי סבכי שנקרא סבכי טוחנים. 

מי היא סבכית הטוחנים? זו ציפור שיר קטנה מאוד, אפילו קטנה יותר מדרור שנודדת במספרים מאוד, מאוד גדולים באביב בעיקר אבל גם בסתיו, דרך ישראל, דרך הנגב. סבכי הטוחנים הזה בדרך כלל יש לו ראש אפור כהה אבל לפעמים גם נראה אפור כחול ולבן, זה תלוי בזווית.

זוהר: אז מה פתאום צהוב?

מידד: בדיוק, מה פתאום צהוב? הסתכלנו כי הסבכי גם עושה קולות. שמענו את הקולות והמשכנו לעקוב אחריו ומה ראינו? ראינו שהסבכי הזה הולכים את הצמחים, דוחפים את הראש ויוצאים עם הראש כשהוא צהוב.

תמר: חופפים באבקנים צהובים.

מידד: בדיוק. פה בעצם יש סיפור מאוד מעניין. מה הסיפור? אותן ציפורים נודדות, תחשבו שהציפור הקטנה הזו שוקלת עשרה גרם פחות או יותר. 

תמר: היא פיצית.

מידד: כן זה פחות או יותר מטבע של חמישה שקלים. הציפור הקטנה הזו נודדת כל הדרך מפה ועד אירופה. למה הראש הצהוב הזה חשוב? מאחר והציפורים האלו שהגיעו אלינו חצו כבר את כל מדבר הסהרה, מדבריות צפון אפריקה.

תמר: מה? איך היא שורדת את זה?

מידד: היא שורדת את זה באמצעות זה שהיא עפה ועפה, בעיקר בלילה כדי לחסוך אנרגיה ולא להתחמם יותר מדי.

תמר: רגע אני רוצה להבין? עם כל השמפו הזה, עם כל האבקנים האלה בשיער שהיא לקחה מהצמח, היא עפה עם כל זה עליה?

מידד: לא. כשהיא עפה, היא עפה רגילה. היא מגיעה לפה, תנסו לדמיין את המדבר מלמעלה זה הכל צהוב, צהוב. פתאום היא רואה את מדרשת בן גוריון ככתם ירוק ועסיסי באמצע המדבר. ואם אתה חוצה את המדבר, איך תראה את הכתם הירוק הזה? אתה אומר פה יש…

תמר: מים.

מידד: בדיוק. פה יש מים, יש אוכל, במדבר קשה למצוא אוכל.

תמר: יש אנשים נחמדים. 

מידד: יש אנשים נחמדים, יש חברה טובה. מה רע? בעצם המדרשה היא תחנת דלק לציפורים. הן מגיעות לפה, ובמקרה רוב הצמחים שיש לנו פה במדרשה, מתי הם פורחים?

תמר: באביב.

מידד: נכון כי באביב יש פה הרבה יותר ציפורים משיש בדרך כלל. כי באמת מיליוני ציפורים עוברות דרך ישראל ועוצרות כאן, מתדלקות, צובעות את עצמן בצהוב של אבקנים.

תמר: היא לוקחת את זה איתה?

מידד: בעצם בזה שהיא לוקחת את האבקנים האלה איתה היא יוצרת את תהליך ההפרייה בפרחים. היא לוקחת את האבקנים, מערבבת את זה עם פרחים אחרים, ואותם פרחים שהיא מבקרת בהם יכולים למעשה לפרוח.

תמר: ומה לה יוצא מכל הסיפור?

מידד: היא מקבלת אוכל. בפרחים יש הרבה מאוד סוכרים והרבה מאוד אנרגיה.

תמר: וזה מה שהיא צריכה כדי להמשיך את המסע.

מידד: בדיוק. לכן חשוב מאוד שיהיו לנו פרחים לאורך נתיבי הנדידה של הציפורים ולפרחים חשוב שיהיו ציפורים שיאכלו.

זוהר: אז בעצם גם  הציפורים נעזרות בצמחים שיש לנו כאן במדרשה וגם הצמחים שאין להם רגליים והם לא יכולים ללכת, נעזרים בציפורים.

מידד: בדיוק.

תמר: וואו מידד תודה רבה. היה מעניין כרגיל.


פינת הסיפור של קרן

זוהר: טוב תמר מוכנה, אני עושה עוד פעם.

תמר: יאללה.

זוהר: טוב תגידי לי סטופ.

תמר: סטופ.

זוהר: וואי תקשיבי.

תמר: מה יצא? מה יצא?

זוהר: יצא רותם המדבר.

תמר: וואו איך אני אוהבת את הצמח הזה?

זוהר: למה את כל כך אוהבת אותו?

תמר: הוא יפיפה בעיני, והצבע שלו, אני אפילו אספר לך ולמאזינים שלנו שבחתונה שלי אני שזרתי את הרותם בשיער שלי. עד כדי כך אני אוהבת אותו.

זוהר: זה יפה מאוד. הפריחה של הרותם היא לבנה ובאמת מוסיפה המון ריח במדבר. כתוב כאן שהפריחה שלו היא באמת מאמצע עד סוף דצמבר, בעצם מהגשמים הראשונים. והאמת שמשהו ממש חכם שיש לרותם, זה כמו מים שעון פנימי כזה של גשם. הוא יודע מתי זה גשם טוב ואפשר להפיץ את הזרעים שלו,  ומתי זה גשם שלא יעזור לו להפיץ את עצמו. נגיד מין גשם כזה באמצע הקיץ.

תמר: זה קורה פה לפעמים. שנה שעברה ירד מבול משוגע באמצע יוני.

זוהר: נכון והוא יודע שבגשמים כאלה לא כדאי לו להתמסר ולהפיץ את הזרעים.

תמר: חכם.

זוהר: כן חכם מאוד.

תמר: יש לי גם אגדה בשבילך. את יודעת שסביבנו חיים הבדואים ויש איזו אגדה שמספרת על הבדואים והרותם. זוג אוהבים בדואים, בגלל שאסור להם לדבר לפני החתונה או לגעת אחד בשני לפני החתונה, הם היו מעבירים מסרים אחד לשניה, או אחת לשני דרך הרותם. נגיד האהוב היה בא, עושה קשר בענפים של הרותם והולך. ואז, אם הבחורה הייתה באה ופורמת את הקשר הוא היה בא אחר כך ורואה את זה ויודע שהיא קיבלה את המסר שלו ושהם בעצם שומרים על קשר. מדליק אה?

זוהר: אז הרותם עוזר לאוהבים בדואים.

תמר: תראי, זו אגדה.

זוהר: כן. אפרופו אגדות, עם כל הכבוד לאגדה שלך, נראה לי שהגיע הזמן לפינת אגדות המדבר שלנו. אז בואי נזמין את קרן.

תמר: יאללה.

זוהר: שלום קרן.

קרן: שלום תמר וזוהר. היום אקריא את הסיפור, הפרח היפה מכולם. בתחילת האביב, כשהשמש לא קופחת אבל מספיק מחממת, כשהשמיים כחולים ונקיים מעננים וכשהאדמה לחה לאחר מנת גשמים נאה, המדבר מתחדש במראה ייחודי. לפתע מבצבצים במרחביו ניצני פרחים זעירים. הסיפור שלנו מתחיל בנחל לוץ ועל הגבעות סביבו, כשניצני הפרחים כבר התגלו בצורות, גדלים וצבעים רבים ושונים. לנחל לוץ הגיעו שלושה ילדים – רותם, בן ונורית. 

המורה שלהם ביקשה שיצאו לטיול ויבחרו יחדיו פרח שמייצג את הטיול. שלושת הילדים טיילו בין עצי האלה העתיקים, שיחי הקרקש המרשרשים והפרחים הצבעוניים וכל ילד פנה לכיוון אחר. רותם הסתכלה סביבה וראתה שיחים די גבוהים עם ענפים כמחטים דקים, דקים ועליהם פרחים לבנים ורודים. היא התקרבה אל אחד השיחים, הריחה אותו והתמלאה בשמחה. היא חייכה חיוך רחב ואמרה לעצמה “איזה צמח יפיפה, והריח של הפרחים כה נעים. אנחנו חייבים לבחור את הצמח הזה.”

נורית המשיכה לצעוד בשביל ופתאום ראתה נקודות אדומות על הגבעה. היא רצה אל הנקודות וככל שהתקרבה ראתה פרחים עם חמישה עלי כותרת בצבע אש וגבעול יחיד ירקרק עומד זקוף. התרגשה נורית מהפרח הבולט בשטח ואמרה “הפרח הזה כל כך מיוחד ושונה מכל מה שנמצא סביבו, תראו כמה בולט וכמה עדין הוא. צריך לבחור אותו”. 

ובינתיים בן עלה על הגבעה לצד הנחל, הסתכל מלמעלה על הואדי הפתוח לפניו וראה מרבד לבן סגלגל של אלפי פרחים קטנים משתרעים על מדרונות הנחל. “תראו את זה” קרא בן בשמחה. “איך כל פרח כאן הוא קטן ונראה לא משמעותי, אבל ביחד הפרחים האלה צובעים את אדמת המדבר בצבע חדש.” החלו השלושה להתווכח מי מהפרחים ראוי לייצג את הטיול שלהם. הם לא הצליחו להחליט באיזה צמח לבחור. רותם, בחרה בשיח הרותם. היא טענה שבשל ריחו הנעים יש סביבו המון חרקים שונים ומעניינים. היא הסבירה שצמח הרותם צומח במשך כל השנה. גם בחום וגם בקור, ושורשיו איתנים ומשתרשים עמוק בתוך האדמה. שיח הרותם גדול ומרשים. הוא מייצג את הטיול שלנו בנחל.

נורית בחרה בפרח הנורית. היא בחרה בו משום שפרח זה גדל בצורה מיוחדת ושונה. “יש לו פקעת שטמונה באדמה ונשמרת לאורך כל השנה. בזמן הנכון, יוצא גבעול הנורית אל מעל האדמה, וממנו יוצאים ניצנים שנפתחים לפרחים בצבע אש ומדהים שהם אינם חוששים לבלוט כל כך בסביבת המדבר. ובכלל,” הוסיפה נורית, “איך פרח כזה הדור וצבעוני שורד בקשיי המדבר? צריך לתת לו את הכבוד ולבחור בו.”

בן בחר בחר בפרח החד שנתי בן שלח מנוצה. “כי הוא מפיץ את הזרעים שלו גם בסביבתו הקרובה וגם במרחק. וכך, הוא מתפרש ברחבי המדבר. בן שלח מנוצה הוא עדין ויפה. כשמסתכלים עליו מקרוב רואים שעל עלי הכותרת שלו יש ציור של עורקים סגלגלים שנותנים לפרח הלבן גוונים. ומלבד זאת, הוא צומח רק לזמן קצר ביותר. מראה את עצמו לעולם ונעלם. ואנחנו בחרנו לטייל בדיוק עכשיו ביחד איתו, אז צריך לבחור בו.” 

באמצע הוויכוח קרא בן “תראו את הפרפר” שלושתם הביטו אל המקום אליו הצביע בן וראו פרפר ססגוני ויפה. עיניהם אורו והם סיכמו מיד “נלך לשאול את הפרפר. נשאל אותו איזה פרח הוא הכי אוהב ובאיזה פרח לבחור.” עקבו השלושה אחרי הפרפר וראו אותו עף בין הפרחים ומוצץ צוף מכל סוגי הפרחים, הקטנים והגדולים, הלבנים והאדומים, הריחניים יותר והריחניים פחות.

קראו הילדים אל הפרפר “פרפר פרפר, איזה פרח אתה הכי אוהב?” התקרב הפרפר אל הילדים ובקול רך ונעים ענה להם “אני אוהב את כל הפרחים. כל אחד במגוון הצבעים שלו, כל אחד עם הריח המיוחד שלו וטעם הצוף המתוק שלו. כל הפרחים שווים זה לזה וכל אחד מיוחד בדרכו שלו.” רותם נורית ובן הסתכלו זה על זה ואז על סביבתם. הם פתחו את העיניים לרווחה וגם שאפו שאיפה עמוקה כדי להריח את הפרחים ואז אמרו יחדיו “אתה צודק פרפר יקר, כל הפרחים יפים. לא צריך לבחור בפרח אחד, אלא פשוט להנות מהיופי המרהיב שלהם במדבר, כולם ביחד.”

זוהר: תודה קרן, איזה סיפור יפה. להתראות.
קרן: להתראות.

 

פינת הטיול

זוהר: טוב תמר מוכנה, עוד פעם עושים.

תמר: יאללה. 

זוהר: שלוש ארבע ו…

תמר: סטופ.

זוהר: וואי, תקשיבי יצא עכשיו גם פרח שאני מאוד אוהבת, יצא נרקיס.

תמר: מלך הביצה.

זוהר: נכון.

תמר: מה נכון? אין לנו ביצות במדבר. 

זוהר: אין לנו ביצות.

תמר: אבל יש נרקיסים במדבר?

זוהר: יש נרקיסים במדבר, הנרקיסים במדבר הם לא בביצות אבל הם מתמקמים במקום מאוד חכם, בסדקים של הסלעים ששם יש להם יותר מים ויותר לחות. בכללי כל הצמחים שדיברנו עליהם עד עכשיו הם גאונים בלצבור מים. גם הנרקיס, כמו שדיברנו על שעון הגשם של הרותם, אז הוא יודע לחכות לגשמים ואז זה נותן לו את האוקיי בשביל לפרוח. 

תמר: האמת שהם באמת נהדרים הנרקיסים.

זוהר: יש להם ריח נהדר.

תמר: את יודעת שרק לנרקיסי הבר יש את הריח המדהים הזה שאת מדברת עליו, כי אלו המתורבתים, זה לא משהו הריח שלהם. 

זוהר: אז את אומרת שאם רוצים להריח נרקיס אמיתי צריך לצאת לטבע. 

תמר: כן. לצאת לטבע, אז יאללה שנזמין את אבי?

אבי: היום נדבר על מסלול מאוד נחמד שנקרא נחל חצץ. המסלול הזה יוביל אותנו לפריחת נרקיסים במדבר, ממש לא רחוק משדה בוקר, צפון מזרח משדה בוקר. מפתיע נכון? נרקיסים במדבר. הנרקיסים הם לא פורחים הרבה, אבל הם כן פורחים באזור שלנו בסביבות דצמבר וינואר ממש בתוך הערוץ הזה. מדובר במסלול די קליל ונחמד ששווה את המאמץ. זוכרות את הסיפור של לוין קיפניס על הכתרת הנרקיס כמלך הביצה על ידי מלך הצפרדעים?

זוהר: בטח שזוכרות.

תמר: ברור אבל אין לו ביצות במדבר.

אבי: אז זהו, שלא חייבים ביצה. למעשה, הנרקיס יכול לגדול באזורים שהם לא ביצתיים. גם באזורים לחים במישור החוף, בעמקים, בשדרת ההר המרכזית, ובאופן מפתיע גם אצלנו. אצלנו הוא גדל בכיסי קרקע שאוגרים לחות בין סלעי הגיר. למעשה, מדובר בגאופיט, זה סוג של בצל שתקוע באדמה.

זוהר: נכון, תמר הסבירה לנו מה זה קודם.

תמר: הסברתי את זה בתחילת התוכנית.

אבי: מגניב. אז הוא תקוע באדמה ומדי שנה, הוא מייצר עוד שכבה של מעטפת שאוגרת בתוכה את כל החומר שהוא צריך בשביל לצמוח ולהתפתח. השנה למשל הפריחה הייתה מדהימה. למה?

תמר: כי ירדו מלא גשמים שנה שעברה.

אבי: נכון מאוד. השנה לצערנו ירדו הרבה פחות ממטרים. יכול להיות שזה ישפיע על הפריחה, אבל עדיין מה שיפרח יהיה מרהיב. לגבי המסלול עצמו, הוא נמצא בערך חצי קילומטר מצפון לכניסה ליישוב מרחב עם על כביש 204. יש שלט שמורה מזרחה לנחל חצץ ובורות חצץ, אנחנו יורדים בזהירות מהכביש, משאירים את הרכב שם ברחבה נוחה לחנייה. משם, לפני שמתחילים את המסלול, כדאי ללכת, בערך 200 צפונה לכיוון חורבת חצץ.

 

זו חורבה ממש קטנה ונחמדה, רואים איזשהו מבנה עתיק ארכיאולוגי ששימש כסוג של תחנת עצירה מהתקופה הרומית והיא יכולה להתחיל את המסלול שלנו באווירה נחמדה וכיפית. משם נתחיל לצעוד לתוך ערוץ הנחל על שביל שחור. בערך אחרי קילומטר ו-300 מטרים אנחנו נבחין בבורות חצץ מדרום לשביל. 

זוהר: ממש בורות באדמה?

אבי: ממש בורות בדופן של הגבעה. הבורות האלה הם בורות שנחצבו על ידי הנבטים, אלו בורות מים לאגירת מים. אם אנחנו נהייה שם לאחר גשם, אנחנו נראה שהבורות האלו די מלאים. זה מרשים שגם מאות ואלפי שנים לאחר החציבה שלהם הם עדיין עובדים. המערכת עדיין עובדת. נמשיך על השביל השחור, עד לנקודת פיצול עם שביל אדום, משם יתחיל מסלול שהוא צר יותר ומתאים יותר להולכי רגל. הוא לא שביל ג’יפים יותר מהנקודה הזו והלאה. הוא יוביל אותנו עד לערוץ שנהייה יותר ויותר צר של נחל חצץ. לאורך המסלול הזה יש מספר מחשופי גיר מאוד מאוד יפים. אחרי גשם הם מתמלאים במים ובכלל זה אזור של בריכות שכשוך כיפיות.

זוהר: שווה.

אבי: אז קחו בחשבון שכולנו נרטב. 

זוהר: והנרקיסים, מה איתם?

אבי: ארבעה קילומטרים מנקודת ההתחלה, אנחנו נגיע לנקודת הפריחה. שם צפויים להיות זרי פריחה משני הצדדים של הערוץ בתוך כל מיני כיסי קרקע נחמדים.

תמר: אתה אומר זרים, אבל שאף אחד חלילה לא יחשוב שאפשר לקטוף את הדבר הזה. בשום פנים ואופן לא. 

אבי: הערה מאוד, מאוד חשובה. נכון מאוד. לא נוגעים בפרחים. אפשר להריח, אפשר לצלם, אבל לא לקטוף. מהנקודה הזו חוזרים באותה דרך בחזרה לרכב. כדאי כמו שאמרנו לעצור, להתרשם ולצלם ובטח שלהסכים עם מלך הצפרדעים על כך שהנרקיס הוא מלך.

תמר: הוא מלך בהחלט.

אבי: סך הכל המסלול הוא בערך 8 קילומטרים ואם רוצים פרטים נוספים אפשר למצוא אותם באתר של דעת מדבר, אפשר גם ליצור קשר עם צוות ההדרכה של בית ספר שדה, שדה בוקר, נשמח להשיב לשאלות. תודה.

זוהר: תודה רבה אבי.

תמר: איך הם חכמים הפרחים האלה והשיטות האלו שלהם להסתדר במדבר. 

זוהר: וגם יש כל כך הרבה מגוון. עברנו פה על כלום מתוך המדריך הענק שהבאתי. יש לנו המון, המון פרחים פה בנגב.

תמר: אז היו לנו נרקיסים ורותם וחלמוניות ויש עוד רבים וטובים. אז אנחנו נפרדות עכשיו. 

זוהר: נכון. אז ניקח את מדריך הפרחים שלנו ונצא לטייל.




סיום התוכנית

תודה שהאזנתם לנו.

צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול.

קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

הפקה: דודו רשתי ותמר קידר.

עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר,

פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

כאן תמר קידר וזוהר סלמה.

נתראה בתוכנית הבאה.