חקלאות

 תקציר

מי את הנוף המדברי שינתה?

מי גם חדשה וגם עתיקה?

מי היא, שמתחרזת עם תות?

היום בתכניתנו מדברים מדבר, נדבר חקלאות מדברית!

האזנה מהנה!

הפרק

 תמליל

בוזי: מדברים מדבר, תוכנית לילדים על כל הטוב שבמדבר. בהפקת דעת מדבר, בית ספר שדה שדה בוקר ורדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בהגשת תמר קידר וזוהר סלמה. האזנה נעימה.

זוהר: מי את הנוף המדברי שינתה?

תמר: מי גם חדשה וגם עתיקה?

זוהר: מי היא שמתחרזת עם תות?

תמר: היום בתוכניתנו מדברים מדבר, נדבר על החקלאות! זוהר, חקלאות. איזה כיף של נושא יש לנו הפעם.

זוהר: ממש.

תמר: את יודעת, כולם אומרים על המדבר שהוא צהוב כזה ושאין בו שום דבר ושהוא יבש, אבל תדעי לך שיש פה חקלאות ואפילו חקלאות משגשגת.
זוהר: את יודעת, מדברים הרבה על חקלאות במדבר, אבל המדבר הוא מאוד רחב, מאוד גדול. אנחנו מחלקים את החקלאות לאזורים. יש לנו חקלאות בערבה וחקלאות בהר הנגב ובנגב המערבי. הרבה פעמים לכל אזור יש גידולים קצת שונים. נגיד, בערבה יש הרבה תמרים ויש פלפלים.

 

פינת הילד 

תמר: רגע, רגע חכי עם הפירוט כי יש לנו ילדה שהגיעה מפתחת ניצנה והיא תספר לך על החקלאות בפתחת ניצנה.

זוהר: היי אחינועם.

אחינועם: היי. 

זוהר: איזה כיף שהגעת אלינו. רוצה לספר לנו מאיפה הגעת ואיפה את גרה?

אחינועם: כן, אני גרה בבאר מלכה שזה שעה נסיעה מבאר שבע. מאוד כיף לי שם. אני גרה בין דיונות ענקיות.

זוהר: וואו דיונות של חול?

אחינועם: כן מלא חול. 

זוהר: חול כמו בים?

אחינועם: לא. חל אחר. 

זוהר: מה מיוחד בחול הזה?

אחינועם: החול בים הוא גרגירי יותר.

זוהר: יש הפתעות בחול בבאר מלכה?

אחינועם: כן. יש לפעמים גם עקרבים. 

תמר: אוי אבל אלו הפתעות שאני לא אוהבת. תני לי עוד הפתעה.

אחינועם: חיפושיות חמודות קטנות, קטנות, קטנות.

תמר: אוקיי זה טוב.

זוהר: נחשים

אחינועם: נחשים כן.

תמר: זוהר די עם כל היצורים המפחידים האלה!

זוהר: בסדר, היא לא מפחדת היא גדלה שם. היא מתגלגלת על הדיונות כל בוקר, אוכלת קורנפלקס עם הנחשים. 

תמר: מה? את אוכלת קורנפלקס?

אחינועם: לפעמים לארוחת בוקר, כן.

תמר: אה אוקיי.

אחינועם: כשאני הולכת לבית הספר, אין לי זמן להכין משהו יותר מורכב. גם לאמא שלי אין זמן. היא מכינה לנו קופסאות אוכל לבית הספר ואין זמן לדברים אחרים. במקרה כזה, מוציאים קורנפלקס מהמדף, מוסיפים חלב או יוגורט ואוכלים. 

תמר: אבל נראה לי שקורנפלקס זה משותף לכל ילדי ישראל, בין אם גרים במרכז או על דיונה או בגליל. מה מיוחד בלגור בפתחת ניצנה שזה האזור שבו נמצאת באר מלכה.

אחינועם: יש לנו הרבה מאוד משקים.

זוהר: האמת שאת ממשק נכון? משק בבאר מלכה.

אחינועם: כן לאבא שלי יש משק, משק גדול ואורגני. 

זוהר: ומה מגדלים שם?

אחינועם: אנחנו מגדלים שם הרבה מאוד דברים.

תמר: אבל בעיקר מלפפונים נכון? הבת שלי מחסלת את כל המלפפונים של אבא שלך. אני קונה ירקות מאבא ואנחנו כל הזמן מזמינים ממנו מלפפונים. אני מקווה שהוא עומד בקצב.

אחינועם: כן, יש לנו הרבה דברים. עגבניות, מלפפונים, נקטרינות, תאנים, תותים.

זוהר: נשמע שאת אוכלת ארוחות טובות בבית הספר עם כל המבחר האורגני הטעים הזה. מה את הכי אוהבת לאכול שאתם מגדלים?

אחינועם: אני אוהבת ללכת לחממה של התותים ולקטוף תותים. עכשיו העונה כבר סוג של נגמרה אז כבר אי אפשר.

תמר: אחינועם לא שאלנו אותך בכלל באיזו כיתה את.

אחינועם: אני בכיתה ג’ ואני בת 8 וחצי ושלושת רבעי.

תמר: מתוקה. יש לך אחים ואחיות?

אחינועם: יש לי 4 אחים, ביחד אנחנו חמישה. יש לי אחות אחת ושלושה אחים. 

תמר: ואתם פשוט מסתובבים ככה אצל אבא בחממות?

אחינועם: כן. לפעמים אנחנו גם  מסתובבים בישוב. זה לא כמו בעיר הגדולה שיש כל מיני מכוניות. אנחנו גרים במקום שומם במדבר, בקושי יש מכוניות. 

תמר: אתם הולכים יחפים?

אחינועם: ברור שיחפים. בקיץ לפעמים עם סנדלים כי האדמה שורפת ברגליים. 

זוהר: את אוהבת את זה? את אוהבת את השקט הזה ואת ההרגשה שאת רחוקה?

אחינועם: כן. אני לא כל כך אוהבת נגיד, פעם דודה שלי גרה בתל אביב ולא אהבתי לישון עם הקולות של המכוניות והאוטובוסים. 

זוהר: כן זה מפריע. במיוחד כשגדלים במקום שהוא כל כך שקט, כשמגיעים אל העיר זה מרגיש נורא, נורא רועש.

תמר: תגידי אחינועם, ילדים שומעים אותנו מכל הארץ ואולי יש ילדים שחושבים שמשעמם בבאר מלכה.

אחינועם: לא, לא משעמם בבאר מלכה. תמיד יש מה לעשות. כל החברים שלי במרחק כמה בתים. אם משעמם לי אני פשוט הולכת לאחד הבתים. אם הוא לא בבית אני אלך לחבר אחר.

זוהר: אני רוצה לשאול רגע את אחינועם. חוץ מלקטוף תותים ולשחק עם חברים מה את עוד אוהבת לעשות?

אחינועם: יש לי שני חוגים. חוג קרמיקה, שזה מאוד כיף כי לירון שהיא אמא של חברה שלי, היא זו שעושה את החוג והיא גרה בבאר מלכה, המשפחה גרה שם. אז אני הולכת רק כמה דקות ומגיעה לסטודיו שבו אנחנו עובדים בחימר.

תמר: איזה כיף לך. אז החוג הזה, ואמרת שיש עוד אחד.

אחינועם: כן יש לי גם חוג רכיבה על סוסים. 

תמר: וואו איפה יש באזור?

אחינועם: ברביבים יש, שלושת רבעי שעה נסיעה ואנחנו שם.

תמר: אהה כן. בחווה של כריס.

אחינועם: כן. אני רוכבת שם וזה נורא כיף לי. 

זוהר: מדהים. ויש לך סוס או סוסה שאת אוהבת באופן מיוחד ויש להם שם?

אחינועם: יש את מילקה. היא בחווה ואני נורא אוהבת אותה. היא סוסה לבנה עם כתמים חומים ורעמה שחורה. היא נורא יפה והיא גם עדינה וקל לרכב עליה. נגיד על קסם שהיא פוני, קשה כי היא נורא עקשנית, הראש שלה במקום אחר. המורה שלי, כל פעם שאני רוכבת, קסם נצמדת אליה כמו מגנט.

תמר: וואו תקשיבי, את מתוקה. איזה כיף שבאת, לצערי אנחנו חייבים לסיים כי מגיעים אלינו עוד אנשים לדבר על חקלאות. 

זוהר: לפני שאת הולכת, יש לנו כל מיני ילדים מהצפון ומהמרכז שמאזינים לנו. יש משהו שאת רוצה להגיד להם, או למסור להם שישמעו?

אחינועם: אני רוצה להגיד להם שכדאי להם לבוא לבאר מלכה ולפתחת ניצנה.

זוהר: אפילו שזה קצת רחוק.

אחינועם: קצת מאוד רחוק.

תמר: קצת מאוד רחוק. אוי אחינועם את נהדרת. תודה רבה, רבה שבאת אלינו ואנחנו בטוח נבוא לבקר.

זוהר: תודה רבה.

תמר: תודה רבה. ביי.
אחינועם: ביי.

פינת הטבע של מידד

תמר: זוהר את יודעת, להיות חקלאי במדבר זה לא כזה פשוט. מה הבעיה הכי גדולה שחקלאי צריך להתמודד איתה?

זוהר: אולי שהוא מאוד אוהב לאכול את כל הירקות שהוא מגדל ואז הוא לא יכול למכור אותם?

תמר: זוהר, מה פתאום! על מה דיברנו כל התוכניות? מה ממש חסר במדבר?

זוהר: מים?

תמר: נכון. וחקלאות צריכה מים. אבל, אל תדאגי יש כל מיני פתרונות לעניין הזה.

זוהר: ספרי לי, אני לא יודעת עליהם

תמר: קודם כל יש צינורות ענקיים שמובילים מים מצפון הארץ ועד אלינו בדרום, בנגב. יש עוד רעיון, קודחים באדמה עמוק, עמוק, עמוק כדי להגיע ל?

זוהר: מי התהום. 

תמר: נכון. 12 נקודות לזוהר. יש גם דבר כזה שנקרא מים מושבים.

זוהר: שהם שבים?

תמר: כן. בעצם לוקחים מים שכבר השתמשו בהם, מטהרים אותם ומעבירים אותם אל הנגב, אל הנגב המערבי ששם יש הרבה מאוד גידולים. יש גם עוד פתרון אחד נפלא, אוגרים את מי השטפונות. זוכרת שדיברנו על שטפונות?

זוהר: נכון.

תמר: אז יש דרכים לאגור את מי השיטפונות האלה.

זוהר: וואלה.

תמר: כן ואז אפשר להשתמש בהם אחר כך לחקלאות.

זוהר: יש להם עוד בעיה את יודעת, יש מזיקים. כל מיני חיות שגרות פה באזור, במדבר והיו כאן אפילו לפנינו. הן מאוד אוהבת את הפירות והירקות שהחקלאים שלנו פה מגדלים ולהם יש בעיה רצינית איתן.

תמר: אז מה עושים?

זוהר: מה עושים כשאני לא יודעת לענות לך? מזמינים את מידד מומחה הטבע שלנו.

תמר: מצוין. אז מידד יכנס לאולפן ויענה לנו על השאלות. היי מידד!

מידד: שלום תמר וזוהר.

זוהר: מה שלומך?

מידד: הכל דבש. מה איתכן?

תמר: בסדר גמור.  על מה תספר לנו היום?

מידד: אז היום הבנתי שאנחנו מדברים על חקלאות.

תמר: נכון. חקלאות מדברית.

מידד: זה נושא מגניב לאללה. דרך אגב, אני גדלתי בעצמי בקיבוץ אז הייתי גם אני חקלאי קצת.

זוהר: וואלה.

מידד: גידלתי תמרים ואבוקדו ומנגו ובננות. אבל זה היה מזמן כשהייתי קצת יותר צעיר. אנחנו יודעים שלחקלאים יש הרבה מאוד בעיות, לא קל להיות חקלאי. אחת הבעיות שיש לחקלאים זה מה שאנחנו קוראים לו מזיקים. מה זה מזיקים? אלו למעשה בעלי חיים שחיו פה לפני החקלאי, או שהגיעו לפה בעקבות התפתחות החקלאות, והם עושים חיים על החקלאות. 

זוהר: כמו שאנחנו אוהבים מאוד את הבננות והתמרים, אז גם הם.

מידד: בדיוק. תארו לכם שאתם גרביל שרגיל כל לילה לצאת ולחפש את האוכל שלו ועובד קשה בשביל למצוא את האוכל, ופתאום פתחו מסעדת אכול כפי יכולתך בחינם. אז הוא אוכל. 

תמר: מידד שניה, אני חייבת לעצור אותך. אתה איש הציפורים שלנו. איפה הציפורים בכל הסיפור הזה?

מידד: סבלנות. תיכף הציפורים יכנסו. ואיך הן יכנסו? בתור המושיעות. מה שקורה, זה שברגע שיש לך מסעדה כזו, אז פתאום כל אותם בעלי חיים שאנחנו קוראים להם מזיקים אמנם, אבל חשוב לזכור שהם לא יודעים שהם מזיקים. מבחינתם יש להם הרבה אוכל והם אוכלים. הם גם מתרבים מהר מאוד. אותם עכברים ומכרסמים יכולים להתרבות מהר מאוד וכשיש להם אוכל, אז הם מתרבים. פתאום אנחנו רואים הרבה מאוד עכברים והם מזיקים לנו לחקלאות, הם פוגעים ביבול. העכבר, אני מדבר על לפני 60 שנה אפילו, לפני שאני נולדתי, איך היו פותרים את הבעיה הזאת? היו מפזרים רעלים. היו מפזרים חומרים שהרגו את כל המכרסמים.

תמר: וגם הרגו את הגידולים.

מידד: לא. הבעיה הייתה שאותו חומר, אותו רעל, לא נעלם מהגוף ובעלי חיים אחרים שבכלל לא הזיקו לחקלאי, אכלו את המכרסמים שהורעלו והורעלו בעצמם. לפני 70 שנה זה גרם לזה שהרבה מאוד ציפורים, לא רק ציפורים אבל הרבה מאוד ציפורים פשוט נעלמו מהארץ.

תמר: אני חשבתי שאתה מתכוון לזה שזה פוגע ביבול.

מידד: לא זה לא פוגע ביבול, אחרת החקלאי לא היה עושה את זה. מאחר ואותם חומרים מהר מאוד יצאו מהחוק, וזה גם לאותו אוכלוסיות של ציפורים להתאושש. בזים עיטים, הרבה מאוד ציפורים כמעט ונעלמו לגמרי מהארץ.

זוהר: וואי.

מידד: ואז רעיון מבריק קרם עור וגידים בצפון הארץ. כמה חבר’ה טובים פתאום ראו שיש ציפורים שיכולות לאכול ואוכלות הרבה מאוד מאותם המזיקים, אותם עכברים. אתן יכולות לנחש איזו ציפור זו? 

תמר: אני יודעת! אני יודעת! קראתי על זה באיזה מקום. תנשמת. נכון?

מידד: נכון. יפה תמר. יש הרבה ציפורים אוכלות מכרסמים, אבל התנשמת פעילה בלילה ורוב המכרסמים פעילים בלילה. התנשמת היא גם ציידת מוכשרת מאוד. 

תמר: כן, אני זוכרת שיש לה עיניים מדהימות ושמיעה מצוינת.

מידד: נכון. אנחנו דיברנו בתוכנית לא מזמן על לילית המדבר. התנשמת, היא קרובת משפחה שלה. אז מה שהחקלאים עשו, הם אמרו ‘אוקיי אנחנו לא יכולים להשתמש ברעלים, אבל עדיין יש לנו בעיה. מה נעשה?’ אז מה שהם עשו, הם פשוט הזמינו את התנשמות לחיות אצלם ליד השדה.

תמר: מה זה אומר הזמינו? הם שלחו להם ווצאפ?

מידד: אז זהו, קודם כל זה היה לפני ימי הווצאפ.

זוהר: אז הם שלחו יונת דואר.

מידד: התנשמת לצערנו לא יודעת לקרוא. היא שומעת מצוין ורואה מעולה, אבל היא לא יודעת לקרוא. מה שהם עשו, הם הזמינו אותה בצורה כזו שהם בנו לה קן. התנשמת אוהבת לקנן בתוך חורים, אז הם בנו תיבות קינון והציבו אותן ליד השדות והמטעים. בכל מקום בו הם רצו להיפטר מאותם מכרסמים.

תמר: רגע, רגע יש לי שאלה. אם התנשמת שבעה. איך היא תאכל את העכבים. 

מידד: נכון. התנשמת שבעה, אבל יש לה בקן שבעה או שמונה גוזלים לפעמים. 

תמר: אה וואו! אז העכבר הוא הארוחה של הגוזלים.

מידד: בדיוק.

תמר: קול! אין על הטבע.

מידד: אותן תנשמות הולכות לצוד, יש להן מלא מכרסמים. החקלאי עוזר להם בזה שהוא נותן להן מקום קינון. הם אפילו מנקים להם את הקינים בסוף העונה כדי שיהיה להם מקום נקי. אפילו פה במדבר חלק מהחקלאים משתמשים בשיטה הזו. זה קצת יותר מורכב פה כי אין לנו הרבה עכברים וזה יכול קצת לפגוע באותם מכרסמים טבעיים. אבל כך בעצם באותם מקומות בצפון שיש בהם חקלאות, הבעיה הזו כמעט ונפתרה. לא משתמשים ברעלים יותר ולא פוגעים בבעלי חיים אחרים. זה כל כך מוצלח, שגם ישנם שיתופי פעולה מאוד יפים עם שכנינו, עם הרשות הפלסטינית ועם ירדן יש שיתוף פעולה. לימדנו את החקלאים שם איך לעשות את זה. הדרך הזו להפטר מאותם מכרסמים, נקראת הדברה ביולוגית.
תמר: תודה רבה מידד.

מפגש עם חקלאי

זוהר: תמר, חקלאות זה לא איזו המצאה מודרנית, את יודעת גם אנשים שחיו במדבר, ודיברנו עליהם, לדוגמה הנבטים שחיו פה לפני אלפי שנים, גם הם היו צריכים לאכול ולהתקיים ממשהו. גם הם קיימו חקלאות כאן במדבר בכל מיני דרכים שונות. לא היו להם את הצינורות מהכנרת כמו שלנו, אבל היו להם הרבה דרכים מיוחדות להשתמש במים מהגשמים והשטפונות לחקלאות שלהם. 

תמר: זוהר, את יודעת שתמיד יש לי הפתעות בשבילך. הזמנתי לאולפן שלנו חקלאי חמוד שיספר לך על מה זה להיות חקלאי מודרני שמשתמש בפתרונות של חקלאים מהעבר.

זוהר: היי אבישי.

אבישי: היי תמר וזוהר. מה העניינים?

תמר: טוב מאוד. 

זוהר: מעולה. אנחנו היום בתוכנית על חקלאות, ואין יותר טוב מלהביא חקלאי, במיוחד אבישי החקלאי. יש לנו המון שאלות. אולי נתחיל בזה שתספר לנו ולילדים ששומעים מה את מגדל ומאיפה הגעת?

אבישי: אז קוראים לי אבישי ואני גר במצפה רמון אנחנו מגדלים זיתים על שטח של 80 דונם בפרויקט שנקרא שפת מדבר שיש בו חלק תיירותי שהוא פרויקט שעדיין לא ממש קיים ויש לו חלק חקלאי שיש בו שטחים חקלאיים ולנו יש אחד מהם ובו אנו מגדלים זיתים. 

זוהר: זיתים יש בכל מקום אבל, מה מיוחד בזיתים במדבר?

אבישי: אז בעצם בפרויקט הזה היו לנו שתי אופציות מרכזיות. או לגדל זיתים, או לגדל כרמים ליין. אנחנו בחרנו בזיתים וכמו שאנחנו יודעים, גם לפני הרבה מאוד שנים גידלו זיתים פה באזור של עובדת.

זוהר: נכון ממש מוצאים לפעמים את הגלעינים הקטנים מלפני מאות שנים בכל מיני אתרים ארכיאולוגים כאלה.

אבישי: נכון, גם בנחל זיתן עשו בדיקה וחפרו ליד עץ זית עתיק שמצאו שם וגילו גלעין של זית מלפני 4,200 שנים.

תמר: סקופ בתוכנית שלנו.

אבישי: אמת.

תמר: רגע אבל אבישי, אתה יושב פה באולפן ואתה נראה ממש נינוח כזה. להיות חקלאי זה לא נינוח כזה. עובדים מאוד קשה נכון? יש המון דברים שמנסים ולא מצליחים. איך זה עובד?

אבישי: כן זה נכון. אנחנו מגדלים את הזיתים שלנו בשטח שבעבר הרחוק עשו בו חקלאות, בתקופה הביזנטית. בעצם הרבה מהעבודה שלנו עד עכשיו, הכרם שלנו הוא כרם צעיר זו השנה הרביעית שלנו. עד עכשיו השקענו הרבה מאוד אנרגיה ומשאבים בשיקום של טרסות.

זוהר: טרסות, אתה צריך להסביר לנו רגע מה זה.

אבישי: אוקיי. אז בעצם הפרויקט שלנו נמצא בערוץ נחל צין. כשמגיע שיטפון, מגיעה כמות גדולה מאוד של מים והיא מגיעה במהירות ויכולה לגרום להרבה נזקים. אבל, אם אנחנו יוצרים את הטרסות האלה שהן בעצם שורות של אבנים שאנחנו מסדרים אותן על פני הקרקע. בעצם הטרסות האלה עוזרות לנו להאט את המים ואז יש פחות נזקים, גם לפזר את המים ככה שהם מגיעים ליותר אזורים יבשים וגם, בגלל שזה מאט את המים, אז המים נשארים לאורך יותר זמן.

זוהר: ואז הם מצליחים לשקוע. 

אבישי: נכון, הם יכולים לחלחל יותר אל הקרקע.

תמר: רגע אז אתה משתמש קצת בשיטות העתיקות. אתה מעתיק מהם.

אבישי: לגמרי.

זוהר: למה לא? הם עלו על משהו טוב. 

אבישי: אנחנו לגמרי מעתיקים. אין צורך להמציא את הגלגל. אנחנו משתמשים בשיטה הזו כדי להגביר את השימוש שלנו במי נגר עילי שזה בעצם השימוש שלנו במים שניגרים על פני המדרונות.

תמר: אבל מה אתה בשנים שאין גשם? זה קורה לנו פה. אם אין לך שטפונות ואין לך מים, מה אתה עושה עם העצים שלך?

אבישי: זו שאלה מצוינת. בגלל שאנחנו בשנת 2021 אז יש לנו מערכת השקייה, אז ככה שגם כשהעצים קטנים וצריכים הרבה מים, הם מקבלים מים גם כשלא זורמים מים. לדוגמה, שנה שעברה ירדו אצלנו 170 מילימטר, והשנה ירדו 30. זה כמובן הבדל מאות מהותי אז השנה אנחנו משקים יותר. 

זוהר: לפחות הפעם לא צריך להתפלל לאל הגשם ולהיות חסרי אונים.

תמר: אז את עניין המים פתרנו, מה אתה עושה עם כל מיני מזיקים ובעלי חיים שמפריעים לעצים?

אבישי: אז אנחנו לא מדשנים בדשן כימי, אנחנו שמים קומפוסט ואנחנו לא מרססים נגד מזיקים.

תמר: אז אתה ממש נשאר בטבעי הזה.

אבישי: נכון. ממש חקלאות טבעית. בעצם מה שקורה ויקרה יותר ויותר, זה שהחרקים הטובים והחרקים המזיקים יאזנו אחד את השני.

זוהר: האמת שזה נורא מיוחד לשמוע על חוות שמשתמשות בעצם בדרכים הקדומות של החקלאות. יש עוד חוות כאלה שמשתמשות בטרסות ובדברים כאלה?

אבישי: באזור שלנו אני מכיר עוד חווה אחת כזו שנמצאת בעזוז. 

זוהר: וואו.

תמר: זה בעצם בפתחת ניצנה. אתם קרובים למצפה רמון בעצם נכון?

אבישי: נכון.

תמר: ואתה בעצם גר במצפה רמון.

אבישי: נכון.

תמר: אתה גר במצפה רמון ונוסע אל השטח החקלאי שלך. אתה כל הזמן אומר אנחנו, זה אתה וזוגתך, אבל אתה לא באמת יכול להשתלט עם כל העבודה לבד. מי עוזר לך?

אבישי: או, אז לנו מאוד חשוב לקרב ולהנגיש את הנושא הזה של עבודת האדמה לכמה שיותר אנשים, אז רוב מי שעוזר לנו זה מתנדבים שמגיעים בכל מיני צורות. דרך השומר החדש, מבתי ספר, בית הספר פה במדרשה, וקבוצות…

תמר: איזה כיף! אז גם ילדים מהצפון או מהמרכז או מכל מקום יכולים להתנדב ולעזור?

אבישי: בטח, מוזמנים.

תמר: באמת?

אבישי: כן.

תמר: לעזור במה? בלהשקות?

אבישי: זה תלוי באיזה שלב בשנה הם יגיעו.

זוהר: אבל תמיד יש במה לעזור.

אבישי: בטח.

תמר: נהדר, אז איך יוצרים איתך קשר?

אבישי: אני מניח שתשימו איזה טלפון או משהו בסוף ליצירת קשר.

תמר: אז אתה מרשה לי לשים את הטלפון שלך בסוף התוכנית?

אבישי: כן אין בעיה. 

תמר: מצוין.

זוהר: אבישי אנחנו ממש צריכים לסיים אבל יש לי שאלה אחרונה שאני רוצה לשאול אותך, איך ידעת שאתה רוצה להיות חקלאי? איך זה בא לך לראש?

תמר: זה בגלל השם, אבישי החקלאי.

אבישי: בדיוק. חיפשתי מקצוע שיתחרז עם השם. זה היה או אופנאי או חקלאי, אז הלכתי על חקלאי. סתם, האמת שזה סיפור די ארוך.

תמר: אבל אנחנו חייבים לסיים.

אבישי: בגדול אני אגיד שזה פגש אותי ואני מאוד מתחבר ללהיות בחוץ ולעבוד עם צמחים ועם אדמה.

תמר: אתה בטח גם מאוד אוהב שמן זית וזיתים.

אבישי: האמת שמאוד.

תמר: אז זה כבר הגיוני. וואי אבישי תודה רבה שבאת כל הדרך ממצפה רמון. אל תשכח להשאיר לי את מספר הטלפון שלך כדי שיבואו לעזור לכם. ביי.

אבישי: ביי.

פינת הסיפור של קרן

זוהר: את יודעת תמר, כשאני הולכת לסופר ואני בוחרת לי איזה פלפל אדום ועסיסי, אני נורא אוהבת לקחת אותם ולחתוך ולאכול עם קוטג’, אני לא חושבת על כל התהליך הארוך שהם עוברים לפני שאני קונה אותם. והאמת, שכשהם מתקלקלים אני זורקת אותם נורא בקלות, וואלה זה נורא קשה לייצר כזה פלפלון אחד קטן ויפה.

תמר: זוהר, אז קרן מפינת הסיפור תספר לך סיפור בדיוק על הדבר הזה.

זוהר: שלום קרן.

קרן: שלום זוהר ותמר. היום אני אספר סיפור בשם “מסעה של עגבניה”. הסיפור שלנו הוא אינו מעשייה ואינו תלוש מהמציאות. הוא מספר על ילד ששמו ערן, שחשב שהירקות שהוא אוכל, גדלים בחנות. ערן הוא בסך הכל ילד כמו כולם. הוא אוהב לשחק כדורגל, לקבל מתנות ולאכול ממתקים. אבל ערן גם אוהב משהו שרוב הילדים לא כל כך אוהבים, ירקות. בכל מגוון הצבעים והטעמים. יום אחד לפני ארוחת הצהריים, אמא של ערן בקשה ממנו לעזור לה ולשטוף את החסה שבמקרר. ערן שמח לעזור, הוא לקח את החסה, הפריד עלה, עלה. כשהתחיל לשטוף,פתאום ראה מין יצור קטן ומגעיל זוחל על עלה החסה. ערן עזב במהירות את העלה על הרצפה וצעק “איכס!”. אמו של ערן לא הבינה על מה כל המהומה. “מעולם לא ראית זחל על חסה?” שאלה בתמיהה את בנה.

“אני לא מבין” אמר ערן “למה שמישהו ישים זחלים על האוכל שלנו, צריך להעניש את האדם שעשה את זה.” אמו של ערן צחקה בקול גדול וכשהגיע דודו, אבא של ערן, התייעצו השניים והחליטו ללמד את ערן שיעור חשוב לחיים ולקחת אותו לביקור אצל שי החקלאי אשר גר בפתחת ניצנה. שי החקלאי הוא חבר טוב של המשפחה של ערן. הוא ידוע בתור החקלאי עם מגוון הירקות הכי רחב באזור. הוא מגדל את הצמחים בתוך חממה, מעין בית לצמחים הבנוי מזכוכית או יריעות פלסטיק שקופות. שי החקלאי יודע שבאוזר המדבר חשוב לגדל את הצמחים בתוך החממה, בעיקר כדי להשתמש במעט מים. הרי במדבר מאוד חם, ומי ההשקייה יכולים להתאדות במהירות מהאדמה ולהעלם בשמיים. בתוך החממה, הם נשארים סביב הצמחים.

ערן והוריו נסעו דרומה, עברו את באר שבע והמשיכו עוד ועוד. לאחר נסיעה לא קצרה, כמעט והגיעו למדבר סיני, לאזור שנקרא פתחת ניצנה. כשהגיעו קיבל אותם שי בזרועות פתוחות והציע לערן להצטרף אליו לסיור בחממה. בתוך החממה היה לח וחם ולאוויר היה ריח קצת מוזר. עיניו של ערן נפתחו לרווחה בפליאה גמורה. כל הירקות שהוא תמיד רואה בחנות, כעת מחוברים לצמחים ששורשיהם באדמה. ערן הסתכל היטב וראה צמח גבוה מחובר בחבל לתקרת החממה, ובצד השני מחובר בשורשיו לאדמה. על הצמח, היו עגבניות שרי מאובקות נורא. הוא גם ראה צמח שעיר עם פרחים צהובים ועלים גדולים ואליו היו מחוברים מספר מלפפונים מלוכלכים בבוץ. מסביב לכל הצמחים היו כמה עגבניות רקובות ומעוכות וגם כל מיני עלים חצי צהובים חצי חומים. ערן הלך בשתיקה אחרי שי, נדהם מכל מה שרואה מסביב.

שי ראה שערן מופתע ולכן הציע לו לבחור ירק, לקטוף מהצמח ופשוט לאכול. שי לא שם לב שערן בחר בפלפל שצבעו ירוק בוהק. טעם ערן מהפלפל וירק מפיו מיד. “הפלפל הזה מקולקל” נגעל ערן. חייך שי ואמר “הוא רק עדיין לא בשל, בעוד מספר ימים הוא יהיה אדום וטעים”. ערן לא הבין במה מדובר, איך פלפל ירוק להפוך להיות אדום ולמה כל הירקות כל כך מלוכלכים ואיכס, יש תולעים מגעילות באדמה. שי לא התרגש מערן המבולבל והתחיל להסביר לו את כל התהליך. “כל צמח הוא שונה, אבל חיי הצמחים דומים. לפני הכל, מכינים את האדמה לבואו של הצמח. מרטיבים אותה, שמים בה תולעים או שלשולים על מנת לשמור על האדמה פוריה. אחר כך, מטמינים זרעים או שתילים קטנים של ירקות שונים. עכשיו, צריך להשקיע בהם כל יום ויום. כל צמח צריך מים, קצת חומרי מזון באדמה, קרני שמש וחום ואהבה.

הזרעים לאט, לאט מתחילים להיפתח ונבטים מציצים מחוץ לאדמה. שעה אחר שעה הם צומחים וגדלים. כשהם חזקים דיים, הם מצמיחים עלים וניצני פרחים, וכשהניצנים נפתחים, פרחים בצבעים וגדלים שונים נפתחים. בסופו של דבר, כשהפרח נובל, מתפתחים ממנו הפירות של הצמח ולאט, לאט הם מתבשלים למאכל. “אבל לא הזכרת שום דבר לגבי הירקות” תהה ערן. “ירקות נקראים גם פירות הצמח, כי זה פרי בטנו של הצמח, מה שהוא גידל בעצמו”. הסביר שי. “ואז, מה עושים עם הפירות והירקות?” שאל ערן ושי ענה “אנחנו קוטפים אותם אחד, אחד, אורזים בארגזים ושולחים לחנויות. שם הירקות נקנים על ידי ההורים שלך ואנשים אחרים ונאכלים על ידי ילדים חמודים כמוך”.

ערן חייך חיוך רחב מאוזן לאוזן. עכשיו הוא הבין שהירקות עברו מסע ארוך עד שהגיעו לצלחתו ושהם לא גדלים בחנויות. בסופו של הסיור, ערן ומשפחתו ישבו ביחד עם שי לאכול סלט גדול מירקות הגינה הטריים והצבעוניים וזה היה הסלט הטעים ביותר שערן אי פעם אכל. לפני שנסעו חזרה הביתה, שי נתן לערן זרעים של עגבניות שרי. ערן שמר היטב על הזרעים בידו, לאורך כל הדרך. וכשהגיע הביתה מיד שתל את הזרעים באדמה לחה. ועכשיו, עליו לדאוג לצמח ולחכות ולראות. מה אתם אומרים ילדים? ערן יצליח לגדל עגבניות שרי? אולי תנסו גם אתם?

זוהר: אולי באמת. אולי אני גם אנסה.

קרן: יאללה.

זוהר: תודה רבה קרן.

קרן: באהבה.

 

פינת נתי הנבטי

זוהר: תמר, הפעם אני הבאתי לך הפתעה. אורח מיוחד שיקח אותך לסיור אחורה בזמן. יש לו שם קצת מצחיק. קוראים לו נתי.

תמר: מה מצחיק בנתי?

זוהר: זה לא סתם נתי. קוראים לו נתי הנבטי!

תמר: אה אוקיי, נתי הנבטי זה קצת מצחיק. 

נתי: או שלום לכן מה שלומכן?

תמר: בסדר גמור, מי אתה?

נתי: אני נתי הנבטי כמו שזוהר אמרה. מה זאת אומרת? למה לחזור על דברים שנאמרו.

זוהר את לא מקשיבה תמר.

נתי: איזה כיף שהזמנתן אותי לפה אני באמת מתרגש מאוד. 

תמר: אתה נורא מצחיק, אז מי אתה למה נכנסת לפה?

נתי: אני נתי הנבטי ואני סוחר מהתקופה של העם הנבטי. שמעתם על העם הנבטי?

זוהר: תמר אנחנו מדברות כמעט כל תוכנית על הנוודים הנבטים והחלטתי שזהו די, בואי נביא לכאן את נתי.

תמר: מה אתה מאז?

נתי: כן. בוודאי.

זוהר: אנחנו מכירים מאז.

נתי: בוודאי. אני מהתקופה שהסתובבנו פה במרחב, היינו נוודים בהתחלה. היו לנו שלושה חוקים. החוק הראשון שלנו היה “לא שותלים עץ”. למה?

תמר: לא שותלים עץ? למה?

נתי: כי אנחנו נוודים, מה נשתול עץ וננטוש אותו?

זוהר: אבל נתי אנחנו בתוכנית על חקלאות.

נתי: החקלאות באה קצת אחרי, אצל הביזנטים. אבל גם אז, בשביל מה עושים חקלאות? בשביל תוצרת. בשביל מה עושים תוצרת? בשביל למכור אותה. וכאן, אני נכנס לתמונה. 

זוהר: רק כסף יש לך בראש.

תמר: למה באת לפה? מה אתה רוצה?

נתי: בעצם מה שקרה זה שהרומאים נתנו לנו את הפרויקט שנקרא דרך הבשמים, שמעתם על דרך הבשמים?

תמר: בטח, דיברנו עליה כבר.

נתי: מדהים, מדהים. אז בעצם אנחנו ניהלנו את דרך הבשמים  ועשינו את כל המסחר הזה. לימים, מתי שדרך הבשמים כבר לא הייתה הו הא, הו הא הא, לא נכנס לזה, תקופה מאוד עצובה, מה שאנחנו התחלנו לעשות, היה לנו אז מלך בן 19 שקראו לו חרטט.

תמר: חרטט?

נתי: והוא החליט שהוא מבטל את כל החוקים שהיו, לא לשתול עץ, לא לבנות בית ולא לשתות יין. הוא ביטל את כל החוקים אז שתלנו עצים, בנינו בתים ושתינו יין. בעצם אנחנו שתלנו כרמים ויצרנו יין. גם זיתים היו לנו.

תמר: היה לנו היום אורח שקוראים לו אבישי והוא סיפר לנו שהוא משתמש בשיטות שלכם.

נתי: מעתיקן. לא זה בסדר, זה בסדר.

תמר: אז מה אתה עושה היום?

נתי: אז מה שקרה זה שהתדלדלנו ונעלמנו. למה? כי בהתחלה היינו סוחרים נוודים, אחר כך היינו חקלאים ואחר כך, לא מצאנו את הדבר הבא שמסתבר שהוא תיירות. אז היום אנחנו עושים תיירות ומה זה אומר? זה אומר שנתי הנבטי מזמין אתכם ילדים והורים יקרים, בכל פעם שאתם מגיעים לרובע דרכי הבשמים במצפה רמון, אחר כך תתני את הפלאפון שלי כדי שיוכלו להשיג אותי.

תמר: בסדר גמור. יש לך פלאפון?

נתי: כן בוודאי.

תמר: מהתקופה ההיא?

נתי: כן.

תמר: פלאפון אמיתי או מאבן?

נתי: מאבן אמיתי, משהו מדהים. אתם מוזמנים עם המשפחה שלכם לבוא ולעשות איתנו סיור ברובע.

תמר: רגע, רגע, נתי הנבטי, זה לפני מצפה רמון, זה בתוך מצפה רמון?

נתי: זה ממש בכניסה. שם אנחנו יכולים לעשות סיור וגם משחק חפש את המטמון מדהים.

זוהר: וואו.

נתי: עם משימות ואני לא רוצה לספר מראש יותר מדי.

תמר: ואתה תהייה שם ותחכה לילדים?

נתי: בוודאי, אלא מי? מי אם לא אני?

זוהר: יש רק נתי נבטי אחד.

נתי: זה נכון. 

תמר: איזו הפתעה הבאת לי זוהר, ילדים כדאי לכם מאוד הוא מדליק חבל על הזמן. אתה ממש עושה להם סיור שם?

נתי: כן אני ממש מראה להם גם את הדברים החדשים, גם מסביר ומדגים על כל הבשמים שהבאנו והתבלינים. אני לא רוצה לספר יותר מדי, אבל תחפשו אותנו במרשתת. 

תמר: אתה יודע להגיד מרשתת?

נתי: זה מה שאמרו לי להגיד.

תמר: רגע, אתה מדבר נורא מהר, אפילו יותר ממני. זה קורה בקיץ, בחופש הגדול? 

נתי: בעצם מהרגע שהחבר’ה מפסיקים ללמוד, הם יכולים להתחיל ללמוד על דרך הבשמים. 

תמר: את הדברים האמיתיים.

נתי: בדיוק.

תמר: טוב זוהר, שיחקת אותה. 

זוהר: הבאתי אותו כדי שתרשמי לסיור.

תמר: רגע גם מבוגרים יכולים לבוא?

נתי: בטח. בוודאי. יש לנו גם סיורים רק למבוגרים שזה דבר אחר לגמרי.

תמר: טוב זוהר, זה רק אני ואת.

זוהר: אין בעיה.

תמר: נתי הנבטי! תודה רבה!

נתי: תודה לכן ותודה זוהר שהזמנת אותי.
זוהר: בשמחה, תמיד כיף שאתה בא נתי.


סיום התוכנית

תמר: תודה שהאזנתם לנו. צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול. קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

זוהר: הפקה: דודו רשתי ותמר קידר. עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

תמר: צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

זוהר: תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר, פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

תמר: התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. כאן תמר קידר.

זוהר: וזוהר סלמה.
תמר: נתראה בתוכנית הבאה.