יְעֵלִים

 תקציר

בפרק זה נצא למסע בעקבות היעלים! דרך סיפורים מרתקים של ילדים מקומיים, אגדות נהדרות, טיולים מרגשים, ומפגש עם מומחים, נלמד להכיר את בעלי החיים המופלאים.

הצטרפו אלינו לחוויה מדברית אמיתית.
האזנה מהנה!

הפרק

 תמליל

בוזי: מדברים מדבר, תוכנית לילדים על כל הטוב שבמדבר. בהפקת דעת מדבר, בית ספר שדה שדה בוקר ורדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב. בהגשת תמר קידר וזוהר סלמה. האזנה נעימה. 

זוהר: מי מוציאים לשון כשהם מאוהבים?

תמר: מי במדבר הם המטפסים הגדולים?

זוהר: למי יש קרניים גדולות וארוכות?

תמר: היום, בתוכניתנו מדברים מדבר, נפגוש את היעלים והיעלות. 

זוהר: היי תמר.

תמר: היי זוהר.

זוהר: מה שלומך? איזה כיף, תוכנית ראשונה!

תמר: כן, ממש מרגש. לא תאמיני מה קרה לי הבוקר

זוהר: ספרי לי. 

תמר: יצאתי החוצה, כמו בכל בוקר, להסתכל ככה מה מזג האוויר היום וחיפשתי את החמניות ששתלנו לפני כמה שבועות בגינה, ולא היו חמניות.

זוהר: לא היו חמניות?

תמר: כלום. קראתי לילדים שלי לבוא לראות מה קורה בגינה שלנו, והילד שלי אמר שהוא חושד ביצורים מאוד חמודים שנוהגים לבוא לפנות בוקר.

זוהר: אני חושבת שאני יודעת על מי את מדבר. אלו חיות שאוהבות מאוד לאכול ובעיקר חמניות.

תמר: חמניות דווקא? דווקא את החמניות שלי. 

זוהר: חמניות עסיסיות כאלו, במיוחד אם השקת אותן אתמול. נראה לי שאלו היעלים שחיים פה בנגב, במדבר יהודה ובמדרשת שדה בוקר, ישוב שנמצא באמצע המדבר. את יודעת, את האמת שזו חיה באמת מדהימה. ממש. יש להם קרניים ענקיות כאלו ליעלים הזכרים, שמגיעות כמעט עד הגב. 

תמר: נכון. את האמת שתמיד כשאני רואה אותם, אני מתרשמת מהעניין הזה של איך הם יכולים לגרד לעצמם את הגב עם הקרניים.

זוהר: הלוואי שלנו הייתה את היכולת הזו. 

תמר: טוב, לנו יש ידיים שלהם אין. 

זוהר: אבל להם יש רגליים חזקות מאוד ופרסות שבזכותן הם יכולים לטפס על מצוקים מאוד, מאוד, מאוד גבוהים ותלולים. אני חושבת שאם את היית מגיעה למצוק כזה היית נבהלת ובכלל לא מתקרבת אליו. 

תמר: כן, אני אפילו לא מנסה. חוץ מהרגליים המאוד חזקות והמבנה הזה של הפרסות שהוא באמת מיוחד, אני חושבת שגם הגוף שלהם, זה שהוא ארוך וגמיש, גם כן מאפשר להם להסתדר בגבהים האלו ובמצוקים.

זוהר: נכון, הם באמת מאוד מותאמים למצוקים כאן ויכולים לברוח מחיות שרוצות לטרוף אותם. הם גם מאוד מוסווים. 

 

פינת הילד 

תמר: הייתי רוצה להזמין את היעלים שאכלו לי את החמניות לחקירה באולפן. לצערי הרב, אנחנו לא יכולים להזמין אותם לאולפן שלנו, אבל אנחנו כן יכולים להזמין ילדים וילדות חמודים. האורחת הראשונה שלנו היא עומר ממדרשת בן גוריון. היי עומר.

עומר: היי.

תמר: איזה כיף שבאת לאולפן. אני מאוד מתרגשת לארח אותך כאן. 

עומר: גם אני מתרגשת.

תמר: תגידי, את נולדת פה? או שהגעת ממקום אחר?

עומר: הגעתי ממקום אחר. 

תמר: איפה נולדת?

עומר: בחיפה.

תמר: באיזה גיל הגעת לפה? את זוכרת באיזה גיל הגעתם למדרשה?

עומר: כן. כשאני הייתי בת שנה וכמה חודשים.

תמר: אה, אז ממש קטנה. היום את בכיתה ד’ סיפרת לי. נכון?

עומר: כן.

תמר: ואת אוהבת לגור במדבר?

עומר: כן.

תמר: מה את הכי אוהבת במדבר?

עומר: את הנוף.

תמר: את הנוף? אז תספרי למאזינים שלנו, חלקם אולי לא ביקרו במדבר, או לא גרו אף פעם במדבר. ספרי להם קצת על הנוף הזה.

עומר: הכל יבש. לפעמים יש גשם, אבל זה בעצם נוף ממש יפה של כל ההרים.

תמר: אז את אוהבת את כל ההרים שפה מסביב?

עומר: כן. 

תמר: כשאת מטיילת הכל יבש כזה? מה כל כך כיף לטייל כשהכל יבש?

עומר: לא הכי יבש, יש לפעמים גשמים אז יש גבים ומעיינות שכיף להיכנס אליהם.

תמר: יש איזה גב, או איזה מעיין שאת אוהבת במיוחד?

עומר: לא. 

תמר: לא?

עומר: אני אוהבת את כולם.

תמר: אז את אוהבת לטייל במדבר ואת הנוף, מה עוד את אוהבת במדבר?

עומר: אני אוהבת את זה שזה ישוב קטן. 

תמר: את מסתובבת בו באופניים, או ברגל? איך את מסתובבת בישוב.

עומר: באופניים, ברגל, לפעמים באוטו. 

תמר: כשצריך להגיע לקצה השני. את יודעת שבתוכנית שלנו היום, אנחנו מדברים בעיקר על היעלים והיעלות שיש לנו כאן בישוב. אפילו סיפרתי לזוהר בתחילת התוכנית שהם אכלו לי את כל החמניות בחצר. לך יצא להיתקל ביעל או יעלה?

עומר: כן.

תמר: ספרי לנו.

עומר: את האמת שהשנה רכבתי באופניים מבית הספר הביתה, ופתאום באמצע הדרך ראיתי חבורה של יעלים ופשוט בלמתי את עצמי וכמעט עפתי אחורה מהאופניים. יצא לי גם, כשהייתי בת ארבע וחצי בערך, אני ואמא שלי חזרנו מהסופר ופתאום אנחנו קולטות שבדלת של הבית עומד יעל ולא יכלנו להיכנס. 

תמר: התבלבל קצת האדון, לא?

עומר: קצת.

תמר: אז מה עשיתן בסוף? איך הזזתן אותו משם?

עומר: חיכינו, חיכינו, חיכינו, ובסוף הוא זז. 

תמר: הוא פשוט זז?

עומר: הוא פשוט זז.

תמר: אוקיי. הוא אכל לכן קצת מהגינה, כמו שעשו לי בבוקר?

עומר: כן, הם אכלו לנו מהגינה. 

תמר: מה יהיה עם השובבים האלה? אבל הם חמודים נכון?

עומר: הם חמודים אבל הם אוכלים הרבה. 

תמר: תגידי, שמעת אותם פעם שורקים?

עומר: אולי פעם אחת. 

תמר: גם לי יצא פעם לשמוע, יש להם מן שריקה כזאת…

עומר: שמעתי ולא הבנתי מאיפה זה בא, ואז קלטתי שהיעל עושה את זה.

תמר: מעניין למה. יש לך איזה רעיון למה הם שורקים?

עומר: לא יודעת, אולי הוא קורא לה?

תמר: אולי הוא קורא לה. מעניין. אנחנו נברר את זה, מתארחים אצלנו כל מיני מומחים פה באולפן ואנחנו נשאל אותם לגבי זה. תודה עומר שבאת לאולפן, איזה כיף. את יודעת שזו התוכנית הראשונה ואת האורחת הראשונה?

עומר: כן, אמרו לי. 

תמר: אז ביי עומר. 

זוהר: תמר, שמתי לב שדיברת עם עומר עכשיו על השריקות של היעלים. את יודעת לשרוק?

תמר: אני חושבת שכן, כזה לא? (שורקת) 

 

פינת הטבע של מידד

זוהר: יפה. וואו! אני לא יודעת לשרוק לצערי, אבל יש סביבנו הרבה מאוד חיות שיודעות לשרוק, והאמת שאולי מידד גורן, איש הטבע שלנו בתוכנית יסביר לנו על זה. הי מידד.

תמר: היי מידד.

מידד: היי, מה העניינים?

תמר: בסדר גמור. איזה כיף שבאת להתארח אצלנו. 

מידד: כיף להיות פה. ממש כיף להיות פה. דברתן על שריקות. וואו, זה פשוט הנושא ולמה? כי דיברתן על יעלים והשריקות של היעלים, אבל יש עוד יצורים פה אצלנו במדבר ששורקים. זה הזכיר לי איזה טיול שעשיתי פעם. אתן לא יודעות אולי, אבל אני לא נולדת במדבר,

אני נולדתי בצפון בכלל. כשהגעתי למדבר, הייתי מלא, מלא בסקרנות. בפעם הראשונה שלי במדבר רציתי לראות מה קורה פה, ותמיד אהבתי בעלי חיים, אז התחלתי להסתובב. התחלתי להסתובב, לקחתי משקפת מהבית והתחלתי להסתכל. תמיד אהבתי ציפורים במיוחד.

באחד הטיולים הראשונים שלי, אני זוכר שרציתי להכיר לא רק את מה שקורה פה בשדה בוקר, אלא גם את מה שקורה מעבר. באחד הטיולים ירדנו לאזור של ים המלח, אזור שהוא נמוך מאוד, הרבה יותר נמוך משדה בוקר ויפה מאוד.

מה שמיוחד בים המלח זה שיש שם נחלים אדירים עם מצוקים גבוהים, גבוהים, ובתוך הנחלים האלה יש מים, כך שכל הסביבה שם שונה מאוד משדה בוקר.


באחד הימים נסעתי לשם וישנתי בבית ספר שדה, ולמחרת בבוקר קמתי והתחלתי לטייל. אחד הדברים הראשונים שנתקלתי בהם בטיול, היה שריקה.

הסתכלתי מסביב, אני לא רגיל ששורקים לי ככה. ראיתי שמקיר אחד לקיר השני עפה ציפור תוך כדי שריקה כזו, שחורה עם כנפיים כתומות. המשכתי לעקוב אחריה וישבתי בשקט,

הציפור הזו עפה עם עוד חברה שלה. כשהסתכלתי במשקפת ראיתי שהן באמת שחורות, אבל שאחת מהן יותר שחורה מהשניה. המתנתי בסבלנות ופתאום בצד הופיע עדר של יעלים.

היעלים האלו לא ראו אותי כי אני ישבתי בשקט, אבל ברגע שהם הבחינו בי, מה הם עשו? שרקו. שרקו שריקה חדה, לא יפה כזו כמו של הטריסטרמיות.

כשהסתכלתי עליהם ראיתי שהם גם הסתכלו עליי. מה הבנתי מזה? שנראה לי שהשריקה הזו הייתה שריקת אזהרה. היעלה הזו, פתאום כשהיא ראתה אותי…

תמר: היא הזהירה את הילדים שלה.

מידד: בדיוק. הזהירה את הילדים שלה ואת כל העדר ליד שיש פה בן אדם ושישימו לב. 

תמר: ועוד בן אדם עם משקפת, מוזר כזה.

מידד: בדיוק ויושב. יושב בשקט ונראה כמו איזה נמר שמחכה להם. המשכתי לשבת והיעלים נרגעו. ואז, הבחנתי פתאום ששתי הטריסטרמיות האלה שהבחנתי בהן קודם, קופצות ונוחתות על הגב של היעלה. אמרתי לעצמי, מה קורה פה?

ואז בכלל הבחנתי בזה שאחת מהן מטפסת על הצוואר של היעלה ולוחשת לה משהו באוזן. יש להם סודות? הם בכלל מדברים באותה השפה? הייתי מאוד סקרן לדעת מה אני רואה פה,

אבל הייתי גם צריך להמשיך בטיול כי לא יכולתי כל היום לשבת שם, אבל הדבר הזה קינן לי בראש. סיימתי את הטיול, הטיול היה נפלא, היה לי חם נורא ושתיתי הרבה מים, מאוד חשוב.

כשחזרתי אחר כך לאוטובוס, ישבתי באוטובוס, פתחתי את המגדיר שלי וראיתי כמובן שהציפור הזו, טריסטרמית נמצאת בעיקר באזור של ים המלח. 

תמר: איך קראת לה?

מידד: טריסטרמית. 

תמר: איזה שם.

מידד: הטריסטרמית הזו היא למעשה סוג של זרזיר. כמו הזרזירים שמגיעים אלינו בחורף. באותה תקופה, אפשר למצוא זרזירים רק באזור של השבר הסורי האפריקאי, מה שנקרא בקעת הערבה,

בקעת הירדן. רק שם, באזור המזרחי של ארץ ישראל היה אפשר למצוא אותם. היום, אנחנו מכירים את הטריסטרמית גם מהאזור של שדה בוקר ודימונה.

זאת אומרת שהציפור הזו בעצם התקדמה לה לאט, לאט עם השנים והתנחלה לה במקומות אחרים. היא מצאה שהעיר דימונה מספקת שפע של מזון, וגם ירוחם. לאט, לאט היא התקדמה, הגיעה גם לשדה בוקר וגם למצפה רמון. 

זוהר: הבינה שלא כל כך רע פה.

מידד: לא רע פה. יש כאן הרבה כרמים, הן מאוד אוהבות ענבים. מגדלי הענבים פחות אוהבים את זה. 

תמר: אבל אני סקרנית לגבי הסוד שהיא סיפרה אז לאמא יעלה.

מידד: אז מה היא עשתה בעצם? חזרתי והתחלתי לשאול אנשים שקצת יותר מכירים את הטבע. מה שהם סיפרו לי זה שפשוט היא אוכלת קרציות. באוזן קשה מאוד להיפטר מטפילים. ליונקים יש טפילים, כמו שלנו יש לפעמים כל מיני חיות קטנות שנצמדות אלינו ומנצלות…

תמר: אבל להם אין ידיים לגרד באוזן. 

מידד: בדיוק. ואז מה קורה? הטריסטרמית שלנו בעצם מציעה שירותי ניקיון ליעל. מנקה אותו מכל הטפילים האלה. ליעל זה נהדר כי הטפילים האלה מציקים לה, ולטריסטרמית יש ארוחת בוקר. אז זה בעצם לא היה ממש סוד, אותה טריסטרמית פשוט הוציאה איזו קרציה מהאוזן. 

זוהר: איזה יופי, שיתוף פעולה. שתיהן נהנות מזה.

מידד: בדיוק.

תמר: יש לזה שם נהדר לשיתוף הפעולה הזה בטבע.

מידד: כן, סימביוזה. זה בעצם מצב שבו שני הצדדים נהנים מפעולה אחת. 

תמר: וואו, איזה יופי.

מידד: ומי שרוצה היום לראות טריסטרמיות יכול ללכת לבקר, בעיקר בים המלח, זה נהדר. בכל נחל גדול יש שם, וגם בשדה בוקר ובעין עבדת אפשר לראות אותן ולשמוע אותן וזו באמת חוויה נהדרת. הן שם כל השנה. 

זוהר: יופי, תודה רבה מידד.

מידד: בבקשה.

זוהר: איזה כיף. 

תמר: אנחנו נתראה בתוכנית הבאה שלנו. 

מידד: נתראה, להתראות. 

זוהר: את יודעת תמר, פעם היעלים לא היו מעזות להתקרב אלינו כל כך, הם מאוד פחדו מבני האדם כי היינו צדים אותם. היינו צדים אותם כל כך הרבה שהם הפכו להיות חיה בסכנת הכחדה. את יודעת מה זה סכנת הכחדה?

תמר: את מתכוונת לזה שהם יעלמו לגמרי?

זוהר: בדיוק לזה. פחדו שממש לא יהיו יותר יעלים בכלל, בכלל בארץ. גם היום יש ממש מעט יעלים לעומת מה שהיה בעבר. אנחנו רואים אותם הרבה ויש לא מעט מהם, אבל יש להם גם הרבה סכנות אחרות. למשל, זבל שבני אדם משאירים בטבע שהם מאוד, מאוד אוהבים לאכול ולנשנש. 

תמר: מה למשל, שקיות שאנחנו משאירים בצידי הדרך?

זוהר: שקיות ביסלי זה האהוב עליהם במיוחד ובמבה.

תמר: טוב, זה אני חייבת להודות שאני מסכימה איתם, ביסלי ובמבה, מה רע בזה?

זוהר: לא תמר! את העטיפה עצמה.

תמר: אה, אוי. הם יכולים להיחנק מזה לא? להיחנק ולמות. 

זוהר: זה בדיוק מה שקורה, כן. זה מאוד מסוכן בשבילם ולא בריא והם לא יודעים להגיד לעצמם שזה לא בריא להם ומסוכן.

פינת הסיפור של קרן

 

תמר: אז יש לי בשבילך עוד סיפור. בדיוק היום סיפרתי לך על החמניות שלי בבוקר, אבל הפעם הסיפור הוא לא על משהו שקרה לי, אלא זה משהו שקרה לקרן.

זוהר: תמר, יכול להיות שאת אומרת שהגענו כבר לפינת אגדות המדבר שלנו?

תמר: ממש כך. קרן איתנו באולפן.

זוהר: שלום קרן. 

קרן: שלום תמר וזוהר. 

תמר: היי, היי. איזה סיפור הכנת לנו להיום קרן?

קרן: אני אספר את הסיפור ‘שאריות השביל’ שהוא סיפור מאוד מרגש ואכן קורה במציאות. לכן אני מתרגשת גם. אני חושבת שאני פשוט אתחיל.

הסיפור שלנו מתרחש בין צוקי המדבר לצד נחל יבש, צמחיה צהבהבה וסלעים גדולים אין ספור, שם חיו להם באושר יעל האם ויעלי הבת. כל יום הסתובבו השתיים בצוקים הגבוהים של המדבר.

עלו להרים וירדו לואדיות, חיפשו להן מזון או צל סלעים לנוח בו בשעות החמות. כשיעלי הבת גדלה והייתה כבת שנתיים, הסכימה לה אימה ללכת ולשוטט לבד במדבר.

יום בהיר אחד, כאשר יעלי הבת יצאה לטיול, הבחינה בפרפר ססגוני שלא ראתה כמותו מעולם. 

הפרפר נח על צמח הזוגן, וכשהתקרבה לרחרח, פרס את כנפיו והחל להתעופף.

יעלי החלה מיד לקפץ ולרוץ אחרי הפרפר, ובלי לשים לב, התרחקה מאמה אשר נחה בואדי.לאחר מספר דקות של ריצה, יעלי נעצרה.

היא הבינה שהיא לעולם לא תתפוס את הפרפר, אך סקרנותה לא פסקה. יעלי נשמה עמוקות, הביטה סביבה וראתה בקרבתה דברים צבעוניים ונוצצים מרשרשים בזרמי הרוח, והיה להם ריח נהדר.

הם היו מרתקים כאוצר. ממש באותה הזמן, יעל האם התעוררה מתנומתה וחיפשה את יעלי ביתה, אך לכל מקום שהסתכלה לא הבחינה בה. יעל האם החלה להילחץ,

היא לא ידעה לאיזה כיוון יעלי הלכה. הסתובבה יעל וחיש מהר הבחינה בעקבות רגליים בחול, בדיוק בגודל של הפרסות של ביתה. 

יעל החלה ללכת לצד העקבות, עברה גבהות והרים, ולבסוף ראתה מאחורי השיח, את זנבה של יעלי מבצבץ.

יעל קפצה משמחה ורצה לעבר יעלי, אך אבוי! היא ראתה את בתה שוכבת בוכיה, כואבת לה הבטן נורא. יעל האם לא ידעה מה לעשות.

נשכבה לידה והחלה ללקק את גופה של יעלי. שעתיים שכבו להן השתיים, עצובות וכואבות. עד שלפתע, הבחינו בדמות של ילד יורדת מהר לכיוונן.

נבהלה יעל האם, כי פחדה מהמפגש עם בני האדם. אך מאחר ולא הייתה לה דרך לקחת את יעלי למקום אחר, נשארה באותו המקום לצד בתה, והסתכלה בעיניים חוששות לעבר הילד המתקרב.

נגלה לכם שזהו אורן, ילד חביב ונחמד שתמיד אהב לטייל ולפגוש בחיות. לא פעם הציל ציפור כי כנפיה היו שבורות, או חתול שברגל היה לו קוץ.

אורן התקרב ליעלים בסקרנות וחשש, הסתכל בעיניה של יעל והתמלא חמלה. הוא לא חשב פעמיים ורץ הביתה לקרוא לעזרה. 

משפחתו חזרה איתו למסלול עם כל הציוד הנדרש. הם הרימו ולקחו את יעלי באלונקה, הוציאו אותה מהשטח והביאו אותה לבית חולים לחיות, ישירות לחדרו של הוטרינר חיים, הוטרינר הכי טוב בדרום.

חיים וטרינר כבר מעל ל-30 שנה. הוא תמיד נענה לכל בעיה ומטפל בכל החיות במסירות ואהבה. חיים כבר מכיר את אורן היטב מהפעמים הקודמות שבהן אורן הביא חיות פצועות, לכן הוא מיד התפנה לעזור.

הוא בדק את יעלי טוב, טוב וכעבור מספר דקות יצא מהחדר והודיע לאורן ולמשפחתו שיעלי בלעה שקיות חטיפים. היו אלה שקיות חטיפים ולא אוצר כמו שיעלי חשבה.

בסוף הניתוח, שבו הוצאו מקיבתה של יעלי שקיות ריקות של במבה ודוריטוס, נשארה יעלי בהשגחה לזמן החלמה.

לאחר מספר ימים, החזירו אורן ומשפחתו את יעלי לשטח, בדיוק למקום שבו אורן מצא אותה. שם, חיכתה לה אמה בכליון עיניים, שמחה ומאושרת. יעלי בתה חזרה אליה בריאה ושלמה.

אורן שמח מאוד שהצליחו להציל את יעלי, אבל חשש שעוד יעלים, או חיות אחרות יפגעו מאותה סיבה. מה אתם מציעים לאורן לעשות? מה הייתם עושים במקומו? 

אספר לכם שאורן, יחד עם עוד חברים, מסתובבים בשבילי המדבר מדי שבוע ואוספים את הלכלוך שהשאירו אנשים בטבע אחריהם.

העצה שלי אליכם היא, קודם כל לשים לב טוב, טוב שאתם לא משאירים בטבע שום שקיות, שאריות אוכל וחטיפים. ואולי, גם אתם יכולים לעזור לאורן ולאסוף שאריות לכלוך על השביל. מה אתם אומרים? מסכימים לאתגר?

תמר: את יודעת זוהר, אני מרגישה שקרן דיברה גם על אהבה בסיפור הזה. יש בו הרבה אהבה. 

זוהר: נכון. גם בין יעל ויעלי…

תמר: ובין אורן שהוא כל כך חמוד ונהג ביעלי באהבה.

זוהר: באמת עוד לא דיברנו על אהבה. 

תמר: נכון, עוד לא דיברנו על אהבה. אהבה בין יעל זכר, ליעלה נקבה. 

זוהר: נכון, ואת יודעת תמר, ממש עכשיו בסתיו, זו התקופה הכי טובה לדבר על אהבה. ממש עכשיו היעלים מחזרים אחד אחרי השניה. ראית את זה פעם? זה ממש מצחיק לראות. את הולכת ואת פתאום רואה את היעלה עוצרת. כשאת מסתכלת מאחוריה, את רואה יעל גדול עם הקרניים שלו. הוא מכופף את הראש שלו למטה, מרים את הישבן שלו למעלה ותאמיני או לא, הוא מוציא לשון. מוציא לשון, ממש ככה, כן. 

תמר: מה, הוא מעליב אותה? הוא מוצא לה לשון?

זוהר: לא, להיפך תמר, מה פתאום. ככה הוא מראה לה שהוא אוהב אותה. היא בעצם עומדת, ממש קפואה במקום, והוא מרחרח לאט, לאט. חוש הריח של היעלים הוא הרבה יותר מפותח משלנו. הם יכולים בחוש הריח שלהם להרגיש אם הנקבה בעצם רוצה עכשיו שיחזרו אחריה, אם היא בעניין של אותו יעל…

תמר: גברבר צעיר עם קרניים שופעות. אז מה, את אומרת שממש אפשר לראות את זה עכשיו? זו בדיוק העונה.

זוהר: ממש עכשיו זו העונה לראות את זה וזה מאוד מומלץ.

 

פינת הטיול

תמר: נראה לי שאנחנו נזמין את עמיחי מפינת הטיול שלנו.

זוהר: שיספר לנו איפה אפשר לראות יעלים.

תמר: בדיוק, לאן כדאי לצאת. אז נזמין את עמיחי שיכנס לאולפן. היי עמיחי.

עמיחי: אהלן, מה נשמע?

תמר: ברוך הבא לתוכנית שלנו.

זוהר: מה שלומך?

תמר: אז לאן אתה מוציא אותנו לטייל?

עמיחי: אוקיי, השבוע אני רוצה לקחת את ילדי מדברים מדבר, לטיול מגניב באזור מדרשת בן גוריון. הטיול שלנו הפעם יעבור דרך כל מה שטוב במדבר. מצוקים, יעלים, נשרים ומעיינות. רוצות להתחיל? 

תמר: אני כבר מילאתי את השלוקר.

עמיחי: המקום הראשון אליו נלך, הוא אחוזת קבר דוד ופולה בן גוריון. דוד בן גוריון היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. הוא בחר לעבור לקיבוץ שדה בוקר ולעבור למדבר. דוד ופולה בן גוריון, קבורים בנקודת תצפית מדהימה על מצוק הצינים.

מנקודת התצפית נוכל לראות את מצוק הצינים, את נחל צין היורד לכיוון ים המלח ואת רמת דבשון מהעבר השני. ההפתעה האמיתית, היא למעשה מה שנמצא בגבכם, דיירי הגן הלא רשמיים. אני מדבר כמובן על…

זוהר: היעלים!

עמיחי: היעלים נכון. היעלים מסתובבים בגן הלאומי ממש כאילו זה הבית הטבעי שלהם. אפשר לראות את כל מה שדיברתן עליו בתוכנית. קרבות, חיזור ומשחקים. כל זה כשאתם יושבים על הדשא בפארק.

אחרי שנהננו מהתצפית, נוכל לרדת למטה ולהתחיל את הטיול האמיתי. הטיול שלנו מתחיל בקניון עין עבדת.

קניון עין עבדת הוא חלק מנחל צין הגדול שראינו מהתצפית. קניון זה לא מקום שקונים בו בגדים אתן יודעות, זהו אזור בו המצוקים סוגרים על הנחל ונהיה לנו מעין מעבר צר בנחל.

נתחיל ברחבת החניה וכעבור מספר דקות של הליכה נוכל לראות עץ גדול בצד הנחל. העץ הזה הוא סיפור מיוחד, קוראים לו אלה אטלנטית, שמעתם עליו פעם?

זוהר: לא שמעתי.

עמיחי: האלות האטלנטיות הם עצים מיוחדים מאוד שמגיעים אלינו ממרכז אסיה. העצים הגדולים האלה הם שאריות של אקלים קדום שהיה כאן בהר הנגב. שהיה כאן קר וגשום יותר. היום, האלות האטלנטיות, חיות בנגב בעיקר במקומות שבהם הן יכולות לאסוף לעצמן מים בקלות. כמו מתחת למשטחי סלע, או כמו כאן, קרוב למקור מים. העץ הזה הוא באמת מרשים.

נפרד לשלום מהאלה ונעלה בשביל במעלה הנחל. מיד נשמע את המים זורמים בין שיחי המלוח, הסמר והקנה, ונשמע את ציוצי הציפורים הנמצאות בסבך השיחים. כיף גדול לנשנש קצת עלים משיח המלוח תוך כדי הליכה. נדלג מעל פלג המים הזורמים ונמשיך בהליכה.

המצוקים הגדולים יסגרו מעלינו ונוכל לראות את מלך השמיים בביתו, הנשר המקראי. נוכל להוציא את המשקפות שהבאנו מהבית, ולהציץ לחייהם של הנשרים. 

בעונת הקינון, נראה את הנשרים מאכילים את הגוזלים ולפעמים בשעות הבוקר, נראה את הנשרים מחכים לאוויר שיתחמם כדי שיוכלו לצאת לטיסות הבוקר שלהם ולחיפוש אחר מזון.

אתן יודעות, עין עבדת הוא אחד המקומות האחרונים בו הנשר המקראי מקנן באופן יציב. לכן, חשוב לשמור על המקום ולתת לנשרים ולשאר החיות לחיות כאן בשלווה וללא הפרעה מיותרת של בני האדם.

השביל ממשיך במעלה הנחל ואנחנו עוברים ליד בריכות מים קטנות. ציפורים רבות בעונת הנדידה, משתמשות בעין עבדת כמו בתחנת דלק. עוצרות לנוח, אוכלות קצת חרקים, מתרעננות במים וממשיכות הלאה. יש כאלה שכל כך מתאהבות במקום, שהן נשארות כאן אפילו ליותר זמן.

נגיע למפל בקניון. המפל זורם עם מים לאורך כל השנה, ואנחנו באמצע המדבר. הייתן מאמינות? המים מגיעים משכבות הסלע. שכבה אחת אוגרת את המים, ושכבה שניה עוצרת את המים מלחלחל, וכך המים פורצים החוצה ונוצר לנו המעיין.

למרות שמאוד מפתה לקפוץ לבריכה ולשחות, אנחנו לא נקפוץ, כי המים בעין עבדת שמורים רק לחיות הבר. כמו היעלים, שמסתובבים במצוקים מעלינו ויורדים לשתות במעיין כשאנחנו לא כאן.

אחרי שנראה את המפל, אתם צריכים לשאול את אבא ואת אמא אם יש להם עוד כח, כי אנחנו הולכים לעלות במדרגות על קיר המצוק בהמשך המסלול. למי שהתעייף, אפשר מהמפל לחזור

בחזרה לחניה. נעלה לחורשת עצי צפצפת פרט. במהלך ההליכה נרים את הראש ונראה על קירות המצוק מעין כוכים, מערות במצוק. המערות האלה, נחצבו על ידי נזירים ביזנטים שחיו כאן בעין עבדת לפני 1,700 שנה.

כשנגיע לעצי הצפצפה, כדאי לעצור ולנוח, אולי לאכול איזה חטיף. לפנינו עליה בסולמות עד לראש המצוק. ננוח מעט, נגיד להורים, לא לפחד ונטפס בסולמות עד לראש המצוק של עין עבדת. 

זוהר: טוב תמר, נשמע שעכשיו אנחנו צריכות לצאת לטייל. 

תמר: אני מוכנה. שלוקר מלא, כובע יש. 

זוהר: נכון, והכי חשוב, עכשיו אנחנו יודעים כל כך הרבה על היעלים כשנפגוש אותם, אני מרגישה שאני כבר כמעט מכירה אותם. 

תמר: אני מאוד רוצה לנסות לטפס על איזה מצוק בעקבותיהם, אבל לא זה נראה לי קצת מסוכן. נעמוד מהצד ונסתכל.

זוהר: נעמוד מהצד ונסתכל. אולי נוציא לשון. 

תמר: אז אנחנו יודעות מי מוציא לשון ולמה, ועל הקרניים הארוכות.

זוהר: ועל הטריסטרמית. אולי נראה גם טריסטרמית ויעל משתפות פעולה. 

תמר: טוב, אז יאללה, אנחנו יוצאות לדרך.


סיום התוכנית

תודה שהאזנתם לנו.

צוות התוכנית: מידד גורן מגיש פינת הטבע, עמיחי שדה ואבי עטר מגישי פינת הטיול.

קרן סבן, כותבת ומגישת פינת אגדות המדבר.

הפקה: דודו רשתי ותמר קידר.

עריכת טכנית, דניאל למנסדורף ועל המוזיקה המקורית, טל וגנר. 

צוות המערכת: הגר לשנר ורועי גלבר, בוזי רביב מנהל תחנת רדיו bgu.

תודה מיוחדת לזיו שרצר ואבי עטר מבית ספר שדה – שדה בוקר,

פרופסור אוריאל ספריאל ואלי פלג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. 

התוכנית הוקלטה באולפני רדיו bgu אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

כאן תמר קידר וזוהר סלמה.

נתראה בתוכנית הבאה.